🕯️️ הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אהוד יהודה בן ליאורה לוסי ז"ל 🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוסף בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ליאורה לוסי בת דיאמנטינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אברהם בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ברוך בן מסעודה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רבקה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יחזקאל בן רחל ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ויקטוריה בת טופחה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יהודה בן מרים ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת פנינה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ציון בן שרה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן רוז ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת שמעון בן מיסה ז"ל🕯️️

מסכת כתובות דף קא – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 101]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232975
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233086
כתובות דף קא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. מאי קמ”ל? תנינא כולהו ‘הממאנת באיש – הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה, נתן לה גט – הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה’! צריכה להמתין ג’ חדשים איצטריכא ליה, דלא תנן. לימא כתנאי, ‘ר”א אומר, אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה ואינו מיטמא לה, כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון; רבי יהושע אומר, מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומיטמא לה, כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון’ – לימא רב דאמר כר”א ושמואל דאמר כרבי יהושע? אליבא דר”א כולי עלמא לא פליגי; כי פליגי אליבא דרבי יהושע – שמואל כר’ יהושע, ורב, עד כאן לא קאמר ר’ יהושע התם אלא מדידה לדידיה, אבל מדידיה לדידה לא: ולא בלאות: א”ל רב הונא בר חייא לרב כהנא, אמרת לן משמיה דשמואל, לא שנו אלא נכסי מלוג, אבל נכסי צאן ברזל אית לה. הוי בה רב פפא, אהייא? אילימא אממאנת – אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא, ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלא, אלא אאיילונית – אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא, אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה, נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה, נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה! אלא אשניה, וקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה. אמר רב שימי בר אשי, ש”מ מדרב כהנא, עיילא ליה גלימא – קרנא הוי, ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי. והאמר רב נחמן פירא הוי? דרב נחמן פליגא: אין להן כתובה: אמר שמואל, ל”ש אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש להן. תנ”ה, ‘נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה, כגון הממאנת וחברותיה, אין להן מנה מאתים, אבל תוספת יש להן; נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה, כגון עוברת על דת וחברותיה, אין להן תוספת, וכ”ש מנה מאתים; והיוצאת משום שם רע – נוטלת מה שלפניה ויוצאה’. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא, זינתה – לא הפסידה
עמוד ב
בלאותיה קיימין. תני תנא קמיה דרב נחמן ‘זינתה הפסידה בלאותיה קיימין’. א”ל, אם היא זינתה – כליה מי זנאי? תני ‘לא הפסידה בלאותיה קיימין’! אמר רבה בר בר חנה, א”ר יוחנן, זו דברי רבי מנחם סתימתאה, אבל חכמים אומרים, זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין: אם מתחלה נשאה כו’: אמר רב הונא, אילונית – אשה ואינה אשה, אלמנה – אשה גמורה; אילונית אשה ואינה אשה – הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה, אלמנה אשה גמורה- בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה. ורב יהודה אומר, אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה – הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה. מיתיבי, ‘כנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן – יש לה כתובה’, הא סתמא – אין לה כתובה! לא תימא הא סתמא אין לה כתובה, אלא אימא כנסה בחזקת שאינה כן ונמצאת שהיא כן אין לה כתובה. אבל סתמא מאי? אית לה? אדתני ‘בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה’, לשמעינן סתמא וכ”ש הא! ועוד, תני ‘כנסה בידוע ונמצאת בידוע – יש לה כתובה, כנסה סתם – אין לה כתובה’! תיובתא דרב הונא? רב הונא מתני’ אטעיתיה, הוא סבר מדקא מפליג באילונית ולא קמפליג באלמנה – מכלל דאלמנה אפי’ בסתמא נמי אית לה; ולא היא, כי קתני לה לאלמנה אפלוגתא דאילונית קאי:
פרק שנים עשרה הנושא את האשה
מתני’. הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. ניסת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון ‘לכשתבא אצלי אזונה’, אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה. וכן לא יאמרו שניהם ‘הרי אנו זנין אותה כאחד’, אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. ניסת – הבעל נותן לה מזונות, והן נותנין לה דמי מזונות. מתו – בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב. הפקחים היו כותבים ‘ע”מ שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי’: גמ’. אתמר, האומר לחבירו חייב אני לך מנה, רבי יוחנן אמר חייב ור”ל אמר פטור. ה”ד? אי דאמר להו אתם עדיי, מ”ט דר”ל דקפטר? אי דלא אמר להו אתם עדיי, מ”ט דרבי יוחנן דקמחייב? לעולם דלא קאמר להו אתם עדיי, והכא במאי עסקינן? דא”ל חייב אני לך מנה בשטר; רבי יוחנן אמר חייב – אלימא מילתא דשטרא כמאן דאמר להו אתם עדים דמי, ר”ל אמר פטור – לא אלימא מילתא דשטרא. תנן, ‘הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים’, מאי לאו, כי האי גוונא?

Like this article?

Share on Facebook
Share on Twitter
Share on Linkdin
Share on Pinterest

השאירו תגובה

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה צנועה.