לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232955
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233066
כתובות דף פא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
– יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא ‘אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה; יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה’, ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין? הוי אומר זו שומרת יבם. אמר רבא, ולימא אח אני יורש, אשתו אין אני קובר! אמר ליה אביי, משום דבאין עליו משני צדדין; אם אחיו’ יורש – יקבור את אשתו, אם אינו קובר את אשתו – יתן כתובתה. אמר ליה, הכי קא אמינא; אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר, ואי משום כתובה – לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה? בית שמאי, ושמעינן להו לב”ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי, דתנן ‘מתו בעליהן עד שלא שתו – בש”א נוטלות כתובה ולא שותות ובה”א או שותות או לא נוטלות כתובה’; ‘או שותות’? (במדבר ה טו) ‘והביא האיש את אשתו אל הכהן’ אמר רחמנא, וליכא! אלא מתוך שלא שותות – לא נוטלות כתובה. ‘בית שמאי אומרים, נוטלות כתובה ולא שותות’. ואמאי? ספיקא הוא, ספק זנאי ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי! קסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. והא בעינן ‘כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי’, וליכא? אמר רב אשי, יבם נמי כאחר דמי: שלח ליה רבא לאביי ביד רב שמעיה בר זירא, ומי נתנה כתובה לגבות מחיים? והתניא ‘ר’ אבא אומר שאלתי את סומכוס – הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה? אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר’,
עמוד ב
ואי סלקא דעתין נתנה כתובה לגבות מחיים, נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין! ולטעמיך, ולותבה ממתני’ ‘לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה’? התם עצה טובה קא משמע לן, דאי לא תימא הכי, סיפא דקתני ‘וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו’ – אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין? אלא עצה טובה קמשמע לן, הכא נמי עצה טובה קמ”ל. אלא דרבי אבא קשיא! דרבי אבא נמי לא קשיא, משום איבה. ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא, בעי אחוה למפסלה לה בגיטא מיניה, א”ל, מאי דעתיך? משום נכסי? אנא בנכסי פליגנא לך! אמר רב יוסף, כיון דאמור רבנן לא ליזבין – אע”ג דזבין לא הוה זביניה זביני, דתניא, ‘מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור, שכל נכסיו אחראין לכתובתה’. אמר ליה אביי, וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין, אע”ג דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן ‘בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים’? שלחוה לקמיה דר’ חנינא בר פפי, שלחה כדרב יוסף. אמר אביי, אטו ר’ חנינא בר פפי כיפי תלה לה? שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה כדאביי. ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא – שלחו לי! נפק רב יוסף דק ואשכח, דתניא, ‘הרי שהיה נושה באחיו ומת והניח שומרת יבם, לא יאמר הואיל ושאני יורש החזקתי, אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות’. א”ל אביי, דלמא דטבא ליה עבדו ליה? א”ל, תנא תני ‘מוציאין’ ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה? הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, אמר להו, הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, זו אינה משנה. מאי טעמא? אילימא משום דהוו להו מטלטלי ומטלטלי לכתובה לא משעבדי – דלמא רבי מאיר היא דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה, ואלא משום דאמר לה את לאו בעלת דברים דידי את –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
