לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232905
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233016
כתובות דף לא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וקרע שיראין של חבירו. גופא, אמר רב חסדא, מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב. לימא פליגא דרבי אבין, דאמר רבי אבין הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא, הכא נמי הגבהה צורך אכילה היא? הכי השתא, התם אי אפשר להנחה בלא עקירה, הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה – דאי בעי גחין ואכיל; אי נמי התם אי בעי לאהדורה לא מצי מהדר לה, הכא מצי מהדר לה. מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא? איכא בינייהו המעביר סכין ברה”ר וקרע שיראין בהליכתו; להך לישנא דאמרת אי אפשר להנחה בלא עקירה – הכא נמי אי אפשר להנחה בלא עקירה, להך לישנא דאמרת לא מצי מהדר לה – הכא מצי מהדר לה. גופא, אמר רבי אבין, הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא. מתיב רב ביבי בר אביי, ‘הגונב כיס בשבת חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד’, ואמאי? הכא נמי לימא הגבהה צורך הוצאה היא! הכא במאי עסקינן? כגון שהגביהו על מנת להצניעו ונמלך עליו והוציאו. וכי האי גוונא מי חייב? והאמר רב סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך? לא תימא ע”מ להצניעו, אלא אימא ע”מ להוציאו, הכא במאי עסקינן? כשעמד. עמד למאי? אי לכתף – אורחיה הוא! אלא בעומד לפוש, אבל לכתף מאי?
עמוד ב
פטור? אדתני ‘היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור’, נפלוג וניתני בדידה – ‘במה דברי’ אמורים? בעומד לפוש, אבל לכתף פטור’? אלא הא מני בן עזאי היא דאמר מהלך כעומד דמי. אבל זורק מאי? פטור? ניפלוג [וניתני] בדידה – ‘במה דברים אמורים? במהלך, אבל זורק פטור’? מגרר ויוצא איצטריכא ליה, ס”ד אמינא אין דרך הוצאה בכך, קמ”ל. ובמאי? אי ברברבי – אורחיה הוא, אי בזוטרי – לאו אורחיה הוא? אלא במיצעי. ודאפקיה להיכא? אי דאפקיה לרה”ר – איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא, אי דאפקיה לרשות היחיד – איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא? לא צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים. וכמאן? אי כר’ אליעזר דאמר צידי רה”ר כרה”ר דמו – איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא, אי כרבנן דאמרי צידי רה”ר לאו כרה”ר דמו – איסור גניבה איכא איסור שבת ליכא? לעולם כר’ אליעזר, וכי אמר ר”א צידי רה”ר כרה”ר דמו – הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם, אבל לענין מיקנא קני, מ”ט? דהא לא שכיחי רבים. רב אשי אמר, כגון שצירף ידו למטה משלשה וקיבלו, כדרבא, דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. רב אחא מתני הכי. רבינא מתני, לעולם דאפקיה לרה”ר, וברה”ר נמי קנה. ותרוייהו בדיוקא דהא מתני’ קמיפלגי, דתנן, ‘היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים – פטור, הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת – חייב’. רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא. רבינא דייק מרישא, ‘היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור’; טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים ומת חייב. רב אחא דייק מסיפא, ‘הגביהו או שהוציאו’ – הוצאה דומיא דהגבהה; מה הגבהה דאתי לרשותיה, אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה. לרב אחא קשיא רישא, לרבינא קשיא סיפא! רישא לרב אחא לא קשיא, כמה דלא אתי לרשותיה – רשות בעלים קרינא ביה. סיפא לרבינא לא קשיא – הוצאה דומיא דהגבהה לא אמרינן: הבא על אחותו ועל אחות אביו כו’: ורמינהו, ‘אלו הן הלוקין – הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה’,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
