לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228826
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228705
יבמות דף קיג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מימנעי ולא נסבי לה. ומאי שנא קטנה דאכלה בתרומה, ומאי שנא חרשת דלא אכלה בתרומה, דתנן, ‘העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה’, ואילו חרשת לא אכלה? גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת. וליכול? קטן אוכל נבלות הוא! גזירה שמא יאכיל חרש בפקחת. וחרש בפקחת נמי ליכול בתרומה דרבנן? גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא. ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה, ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה? דא”כ מימנעי ולא נסבי לה. וקטנה מנלן דאית לה כתובה? דתנן ‘הממאנת והשנייה ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט, וקטנה יש לה כתובה’. וחרשת מנלן דלית לה כתובה? דתניא, ‘חרש ושוטה שנשאו פקחות, אע”פ שנתפקח החרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום; רצו לקיימן יש להם כתובה, ופקח שנשא חרשת או שוטה – אפי’ כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת, מפני שרצה לזוק בנכסיו’; טעמא דרצה, הא לא רצה – אין לה, דא”כ מימנעי ולא נסבי לה. אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה דא”כ מימנעי ולא מינסבי? יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא. ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו, אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה. אמר רבא, מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא, קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה? כ”ש הכא דאיכא תרתי! אמר רב חייא בר אשי, אמר שמואל, אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי. לימא מסייע ליה, ‘חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, ואלו הן – חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל – אין תרומתו תרומה’? הוא דאמר כרבי אלעזר, דתניא, ‘ר’ יצחק אומר משום רבי אלעזר, תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק’. אי סבירא כרבי אלעזר, אשם תלוי נמי ליחייב? בעינן חתיכה משתי חתיכות. ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות, והתניא ‘רבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי’? שמואל סבר כר’ אלעזר בחדא, ופליג עליה בחדא. ואיכא דאמרי, אמר רב חייא בר אשי, אמר שמואל, אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי. מיתיבי, ‘חמשה לא יתרומו’? סבר לה כרבי אלעזר. בעא רב אשי, מ”ט דר’ אלעזר? מיפשט פשיטא לי’ דחרש דעתא קלישתא הוא, ומיהו מספקא לי’ אי דעתא צילותא
עמוד ב
אי לאו דעתא צילותא, ולעולם חדא דעתא הוא, או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא, והכא היינו טעמא, כיון דעתים חלים ועתים שוטה? למאי נפקא מינה? להוציא אשתו בגט; אי אמרת חדא דעתא הוא, כקדושין כך גירושין, ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה, קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש. מאי? תיקו: נשתטית וכו’: א”ר יצחק, דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה אפקחת בעל כרחה; ומה טעם אמרו אינה מגורשת? שלא ינהגו בה מנהג הפקר. היכי דמי? אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה, מי נהגי בה מנהג הפקר? אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה, דבר תורה שוטה מתגרשת? והא אמרי דבי רב ינאי (דברים כד ג) ‘ונתן בידה’ – מי שיש לה יד לגרש עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה, ותנא דברי רבי ישמעאל (דברים כד) ‘ושלחה מביתו’ – מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת? לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה; דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה, ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אמר אביי, דיקא נמי דקתני גבי דידה ‘נשתטית לא יוציא’, וגבי דידיה ‘לא יוציא עולמית’; מאי שנא הכא דקתני ‘עולמית’, ומאי שנא התם דלא קתני ‘עולמית’? אלא שמע מינה הא דאורייתא הא דרבנן: א”ר יוחנן בן נורי וכו’: איבעיא להו, רבי יוחנן בן נורי איש פשיטא ליה ואשה קמיבעיא ליה, או דלמא אשה פשיטא ליה ואיש קמיבעיא ליה? ת”ש, מדקאמרו ליה ‘אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת, שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו’, ש”מ איש קמיבעיא ליה! אדרבה, מדקא”ל ‘אף זו כיוצא בה’, ש”מ אשה קמיבעיא ליה! אלא ר’ יוחנן בן נורי לדבריהם קאמר להו; לדידי – כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא מיגרשא, אלא לדידכו – מאי שנא אשה ומאי שנא איש? אמרו ליה, אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: העיד רבי יוחנן וכו’: אמר רבא, מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא, אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואמר לה כנסי שטר חוב זה – הרי זו מגורשת; מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה? הכא נמי לא בעינן דעתה! פשיטא! מהו דתימא מדא”ל כנסי שטר חוב זה, בטולי בטליה, קמ”ל, אי איתא דבטליה – לעדים הוה קאמר להו, ומדלא אמר לעדים – לא בטליה ולא מידי, והאי דקאמר הכי – מחמת כיסופא הוא דקאמר להו. רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא, אתא לקמיה דרבי פדת, אמר ליה, זיל
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
