לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228769
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228648
יבמות דף נו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור עליה. ופליג אדשמואל: אחד המערה ואחד הגומר קנה: מאי קנה? רב אמר קנה לכל, ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה – לירש בנכסי אחיו ולפוטרה מן הייבום. מן הנשואין – לד”ה אכלה, דהא הות קאכלה מעיקרא; כי פליגי מן האירוסין, רב אמר אוכלת – דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד, ושמואל אמר, כי רבי רחמנא – לאוקמיה במקום בעל, לאלומי מבעל – לא. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר רב נחמן, אמר שמואל, כל שהבעל מאכיל – יבם מאכיל, וכל שאין הבעל מאכיל – יבם אינו מאכיל. מיתיבי, ‘בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – אינה אוכלת, מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, ובזו יפה כח היבם מכח הבעל’; בשלמא לרב ניחא, אלא לשמואל קשיא? אמר לך שמואל, אימא הכי ‘ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – אינה אוכלת בתרומה, כנס ואח”כ נתחרש – אוכלת, מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת’. ומאי ‘בזו’? דאילו בעל חרש מעיקרא – לא אוכלת, ואילו יבם חרש מעיקרא – אכלה. ואיכא דאמרי, מן האירוסין ד”ה לא אכלה, דהא לא אכלה בחיי בעל; כי פליגי מן הנשואין, רב אמר אוכלת – דהא הות אכלה מעיקרא, ושמואל אמר אינה אוכלת – כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד, לדברים האמורים בפרשה, אבל לכל מילי לא. והאמר רב נחמן, אמר שמואל, כל שהבעל מאכיל יבם מאכיל? אימא ‘כל ביאה שהבעל מאכיל בה – יבם מאכיל בה, וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה – אין היבם מאכיל בה’. מיתיבי, ‘בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – אינה אוכלת, מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, ובזו יפה כח יבם מכח בעל’; בשלמא לרב – מתרץ כדתריץ מעיקרא, אלא לשמואל קשיא? קשיא: ת”ר, בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – אינה אוכלת. נולד לה בן – אוכלת. מת הבן, רבי נתן אומר אוכלת, וחכמים אומרים אינה אוכלת. מאי טעמא דרבי נתן? אמר רבה, הואיל שכבר אכלה. א”ל אביי, אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה, תיכול, שכבר אכלה! אלא כיון דמית ליה – פקע ליה קדושתיה מינה, הכא נמי כיון דמית ליה – פקע קדושתיה מינה? אלא אמר רב יוסף, קסבר ר’ נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה, ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש. א”ל אביי, אי הכי נולד לה בן למה לי? משום רבנן. וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא? שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו. אי הכי ליתני ‘מת הבן אינה אוכלת, רבי נתן אומר אוכלת’? קשיא: וכן הבא על אחת מכל העריות: אמר רב עמרם, הא מלתא אמר לן רב ששת,
עמוד ב
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין, אשת ישראל שנאנסה – אע”פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה, ותנא תונא ‘וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות’, מאי ‘וכן’? מאי לאו לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון, וקתני פסלה? לא, מאי ‘וכן’? אהעראה. העראה דמאן? אילימא דעריות, למימרא דעריות ילפי’ מיבמה? אדרבה יבמה ילפינן מעריות, דעיקר העראה בעריות כתיב! אלא מאי ‘וכן’? אשלא כדרכה דעריות. אדרבה, עיקר משכבי אשה בעריות כתיב! אלא מאי ‘וכן’, אשלא כדרכה דחייבי לאוין. אמר רבא, אשת כהן שנאנסה – בעלה לוקה עליה משום זונה. משום זונה – אין, משום טומאה – לא? אימא אף משום זונה. מתיב רבי זירא, (במדבר ה יג) ”והיא לא נתפשה’ – אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת, שאע”פ שנתפשה אסורה, ואי זו? זו אשת כהן’, ולאו הבא מכלל עשה – עשה? אמר רבה, הכל היו בכלל זונה, כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל ‘והיא לא נתפשה’ אסורה, הא נתפשה מותרת; מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא. ואיכא דאמרי, אמר רבה, אשת כהן שנאנסה – בעלה לוקה עליה משום טומאה . משום טומאה – אין, משום זונה – לא, אלמא באונס לא קרינא ביה זונה. מתיב רבי זירא, ”והיא לא נתפשה’ – אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה אסורה, ואיזו? זו אשת כהן’, ולאו הבא מכלל עשה – עשה? אמר רבא, הכל היו בכלל (דברים כד ד) ‘אחרי אשר הוטמאה’, כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל ‘והיא לא נתפשה’ אסורה, הא נתפשה מותרת, מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא: מתני’. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – מן האירוסין לא יאכלו בתרומה. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. נתארמלו או נתגרשו – מן הנשואין פסולות, מן האירוסין כשרות: גמ’. תניא, אמר ר”מ, ק”ו, ומה קדושי רשות אין מאכילין, קדושי עבירה לא כ”ש? אמרו לו, לא אם אמרת בקידושי רשות, שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר בקדושי עבירה, שכן יש לו להאכיל במקום אחר? א”ר אלעזר, א”ר אושעיא, פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל, באנו למחלוקת ר”מ ורבי אלעזר ור”ש; לר”מ דאמר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה – הא נמי לא אכלה, לר’ אלעזר ור’ שמעון דאמרי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
