לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228768
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228647
יבמות דף נה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות, מנלן? יליף מאחותו, מה אחותו בין מן האב בין מן האם, אף כאן בין מן האב בין מן האם. ולילף מדודתו, מה דודתו מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם? מסתברא מאחותו הוה ליה למילף, שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו! אדרבה, מדודתו הוה ליה למילף, שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין! אלא מאשת אח ילפינן, דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו. ואשת אח גופה מנ”ל? דתניא, (ויקרא יח טז) ”ערות אשת אחיך לא תגלה’ – בין מן האב בין מן האם; אתה אומר בין מן האב בין מן האם, או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא, חייב כאן וחייב באחותו, מה אחותו בין מן האב בין מן האם, אף כאן בין מן האב בין מן האם, או כלך לדרך זו – חייב כאן וחייב בדודתו, מה דודתו מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם? נראה למי דומה, דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו, ואל תוכיח דודתו שקרובי האב, או כלך לדרך זו – דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין, ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו? ת”ל ‘ערות אחיך היא’ – בין מן האב בין מן האם’. ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה, וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה? אין לה בנים בחיי בעלה – מדרב הונא נפקא. ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה, וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה? יש לה בנים לאחר מיתת בעלה – לא צריכא קרא, מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת, הא יש לה בנים אסורה. ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם, אי נמי אין לה בנים מצוה, יש לה בנים רשות, אי נמי אין לה בנים אין, יש לה בנים לא, ולאו הבא מכלל עשה עשה? כתב קרא אחרינא (ויקרא כ כא) ‘ערות אחיו גלה’. ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב, מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא, אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא? אמר קרא ‘היא’ – בהוייתה תהא. אחותו דכתב בה כרת למה לי? לכדרבי יוחנן, דאמר ר’ יוחנן, שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. ולרבי יצחק דאמר ‘כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות’, לחלק מנלן? נפקא ליה (ויקרא יח יט) מ’ואל אשה בנדת טומאתה’ – לחייב על כל אשה ואשה. דודתו דכתב בה רחמנא ‘ערירים יהיו’ ל”ל? לכדרבה, דרבה רמי, כתיב (ויקרא כ כא) ‘ערירים יהיו’, וכתיב (ויקרא כ כ) ‘ערירים ימותו’, הא כיצד? יש לו בנים – קוברן, אין לו בנים – הולך ערירי. ואיצטריך למכתב ‘ערירים יהיו’, ואיצטריך למכתב ‘ערירים ימותו’; דאי כתב רחמנא ‘ערירים יהיו’, ה”א עד חטאיה, אבל מחטאיה ואילך – לא, כתב רחמנא ‘ערירים ימותו’, ואי כתב רחמנא ‘ערירים ימותו’, ה”א מחטאיה ואילך, אבל מעיקרא לא, צריכא: העראה דחייבי לאוין מנלן? מדגלי רחמנא (ויקרא יט כ) ‘שכבת זרע’ גבי שפחה חרופה, מכלל דחייבי לאוין בהעראה. אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה? אמר רב אשי, אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה. העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן? אתיא (ויקרא כ יד) ‘קיחה’ (ויקרא כא ז) ‘קיחה’. דחייבי עשה מנלן?
עמוד ב
אתיא ‘ביאה’ ‘ביאה’. יבמה לשוק מנלן? אי למאן דאמר לאו לאו, אי למאן דאמר עשה עשה? אלא יבמה ליבם מנלן? אתיא ‘ביאה’ ‘ביאה’. אשה לבעלה מנלן? אתיא ‘קיחה’ ‘קיחה’. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא ‘שכבת זרע’ בשפחה חרופה, ‘שכבת זרע’ באשת איש, ‘שכבת זרע’ בסוטה? דשפחה חרופה – כדאמרן. דאשת איש – פרט למשמש מת. הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור, אלא למ”ד חייב מאי איכא למימר? אלא פרט למשמש מתה, דסד”א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו, אימא ליחייב עלה באשת איש, קמ”ל. דסוטה למה לי? לכדתניא, ”שכבת זרע’ פרט לדבר אחר’. מאי דבר אחר? אמר רב ששת, פרט לשקינא לה שלא כדרכה. א”ל רבא, משכבי אשה כתיב! אלא אמר רבא, פרט לשקינא לה דרך אברים. א”ל אביי, פריצותא אסר רחמנא? אלא אמר אביי, פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ”ד העראה זו הכנסת עטרה, אלא למ”ד זו נשיקה מאי איכא למימר? אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך, סד”א בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד, קמ”ל. אמר שמואל, העראה זו נשיקה; משל לאדם שמניח אצבעו על פיו, אי אפשר שלא ידחוק הבשר. כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה. מתיב רב ששת, ”שכבת זרע’ – אינו חייב אלא על ביאת המירוק’; מאי לאו מירוק גיד? לא מירוק עטרה. כי אתא רב דימי א”ר יוחנן, העראה זו הכנסת עטרה. אמרו ליה והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי? אמר להו, או איהו שקראי או אנא שקרי! כי אתא רבין א”ר יוחנן, העראה זו הכנסת עטרה. אדרבה בר בר חנה ודאי פליג, אדשמואל מי לימא פליג? לא, מנשיקה ועד הכנסת עטרה העראה קרי לה. כי אתא רב שמואל בר יהודה, א”ר יוחנן, העראה זו הכנסת עטרה, גמר ביאה – גמר ביאה ממש,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
