לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228759
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228638
יבמות דף מו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
עובד כוכבים גופא לא קני ליה, מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל, וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין – אפקעיה לשעבודיה, כדרבא, דאמר רבא, הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. מתיב רב חסדא, ‘מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן בני חורין’; לפניה – אין, לאחריה – לא? אמר רבא, לפניה – בין בסתם בין במפורש, לאחריה – במפורש אין, בסתם לא. אמר רב אויא, לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים, אבל עובד כוכבים גופיה קני, דכתיב ‘וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו’ – אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה; ‘ולא הם קונים מכם’, למאי? אילימא למעשה ידיו – אטו עובד כוכבים לא קני ליה לישראל למעשה ידיו? והכתיב ‘או לעקר משפחת גר’, ואמר מר ‘משפחת גר’ – זה העובד כוכבים? אלא לאו לגופיה, וקאמר רחמנא ‘אתם קונין מהם’, אפילו גופיה. פריך רב אחא, אימא בכספא ובטבילה? קשיא. אמר שמואל, וצריך לתקפו במים. כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי, בעא לאטבולי, מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא ברי’ דרבא, אמר להו, חזו דמינייכו קבעית ליה. רמו ליה ארויסא בצואריה, ארפו ליה וצמצמו ליה; ארפו ליה – כי היכי דלא להוי חציצה, צמצמו ליה – כי היכי דלא לקדים ולימא להו לשם בן חורין אני טובל. בהדי דדלי רישיה ממיא, אנחו ליה זולטא דטינא ארישיה, ואמרו ליה, זיל אמטי לבי מרך. א”ל רב פפא לרבא, חזי מר הני דבי פפא בר אבא, דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו; כי נפקי, צריכי גיטא דחירותא או לא? א”ל, איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא; הכי א”ר ששת, מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח, ומלכא אמר, מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא. ר’ חייא בר אבא איקלע לגבלא, חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו, וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל, וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל, ולא אמר להו ולא מידי. אתא לקמיה דר’ יוחנן, א”ל, צא והכרז על בניהם שהם ממזרים, ועל יינם משום יין נסך, ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה. על בניהן שהם ממזרים – ר’ יוחנן לטעמיה, דאמר ר’ חייא בר אבא, אמר ר’ יוחנן, לעולם אין גר עד שימול ויטבול, וכיון דלא טביל – עובד כוכבים הוא, ואמר רבה בר בר חנה, א”ר יוחנן, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הולד ממזר. ועל יינם משום יין נסך – משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה; הא בני תורה – שרי, והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי’ דרב, כל הנאכל כמות שהוא חי – אין בו משום בשולי עובדי כוכבים, והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים? ר’ יוחנן, כאידך לישנא סבירא ליה, דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי’ דרב, כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת – אין בו משום בשולי עובדי כוכבים, וטעמא דאינן בני תורה, הא בני תורה – שרי. ת”ר, גר שמל ולא טבל, ר”א אומר, הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. טבל ולא מל, ר’ יהושע אומר, הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו. וחכמים אומרים, טבל ולא מל מל ולא טבל – אין גר עד שימול ויטבול. ורבי יהושע נמי נילף מאבות, ור”א נמי נילף מאמהות? וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר, והתניא, ‘ר”א אומר, מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין? נאמר ‘פסח’ במצרים ונאמר ‘פסח’ בדורות, מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין, אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין, א”ל ר’ עקיבא, וכי דנין אפשר משאי אפשר? א”ל, אע”פ שאי אפשר – ראיה גדולה היא ונלמד הימנה’? אלא
עמוד ב
בטבל ולא מל כולי עלמא לא פליגי דמהני, כי פליגי במל ולא טבל; רבי אליעזר יליף מאבות, ורבי יהושע באבות נמי טבילה הוה. מנא ליה? אילימא מדכתיב ‘לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם’, ומה במקום שאין טעון כבוס – טעון טבילה, מקום שטעון כבוס – אינו דין שטעון טבילה? ודלמא נקיות בעלמא? אלא מהכא ‘ויקח משה את הדם ויזרוק על העם’, וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ורבי יהושע, טבילה באמהות מנלן? סברא הוא, דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה? א”ר חייא בר אבא, א”ר יוחנן, לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים! מאן חכמים? רבי יוסי, דתניא, ‘הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי – מטבילין אותו ומה בכך, דברי ר’ יהודה, רבי יוסי אומר אין מטבילין, לפיכך מטבילין גר בשבת, דברי ר’ יהודה, ור’ יוסי אומר אין מטבילין’. אמר מר, ‘לפיכך מטבילין גר בשבת’. פשיטא! כיון דא”ר יהודה בחדא סגיא, היכא דמל לפנינו מטבילין; מאי ‘לפיכך’? מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר, וטבילה בשבת לא, דקא מתקן גברא, קמ”ל דר’ יהודה או הא או הא בעי. ‘ר’ יוסי אומר אין מטבילין’. פשיטא! דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן, תקוני גברא בשבת לא מתקנינן! מהו דתימא לר’ יוסי מילה עיקר, והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו – אימא ליטבל זה בשבתא, קמ”ל דרבי יוסי תרתי בעי. אמר רבה, עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי, ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי, ורב ספרא מתני ר’ אושעיא בר’ חייא, דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל, א”ל, שהי כאן עד למחר ונטבלינך. ש”מ תלת; ש”מ גר צריך שלשה, וש”מ אינו גר עד שימול ויטבול, וש”מ אין מטבילין גר בלילה. ונימא ש”מ נמי בעינן מומחין? דלמא דאיקלעו. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, גר צריך ג’ – ‘משפט’ כתיב ביה. ת”ר, מי שבא ואמר גר אני, יכול נקבלנו? ת”ל ‘אתך’ – במוחזק לך. בא ועדיו עמו מנין? ת”ל ‘וכי יגור אתך גר בארצכם’.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
