לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226309
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226335
חגיגה דף כב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וכחללה, בשתי אצבעות חוזרות למקומן. סבר לה כהא דאמר ר”נ, אמר רבה בר אבוה, י”א מעלות שנו כאן; שש ראשונות – בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש, אחרונות – לקודש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש. מאי איכא בין דרבא לדר’ אילא? איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן; למ”ד משום חציצה איכא, למ”ד משום גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד – סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא, סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן – טהורין, ומקוה שחלקו בסל וגרגותני – הטובל שם לא עלתה לו טבילה, דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא, ובעינן דאיכא מ’ סאה במקום אחד. והני מילי בכלי טהור, אבל בכלי טמא – מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא, סלקא להו נמי לכלים דאית ביה, דתנן ‘כלים שמילאן כלים והטבילן – הרי אלו טהורין; ואם לא טבל – מים המעורבים עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד’. מאי קאמר ‘ואם לא טבל’? ה”ק, ואם אינו צריך להטבילו, ומים המעורבין, עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד. והא דרבא ודר’ אילא תנאי היא, דתניא, ‘סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן בין לקודש בין לתרומה – טהורין, אבא שאול אומר, לתרומה אבל לא לקודש’. אי הכי תרומה נמי? למאן קאמרינן? חברים; חברים מידע ידעי. א”ה קודש נמי? חזי ליה ע”ה ואזיל מטביל. תרומה נמי חזי ליה ע”ה ואזיל מטביל? לא מקבלינן מינייהו. קודש נמי לא נקביל מינייהו? הויא ליה איבה. תרומה נמי הויא ליה איבה? לא איכפת ליה, דאזיל יהיב ליה לכהן עם הארץ חבריה. ומאן תנא דחייש לאיבה? רבי יוסי היא, דתניא, ‘א”ר יוסי, מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה? כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו’. אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מע”ה? כמאן כרבי יוסי. וניחוש לשאלה, דתנן ‘כלי חרס מציל על הכל, דברי ב”ה. ב”ש אומרים, אינו מציל אלא על אוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס. אמרו להם ב”ה לב”ש, מפני מה? אמרו ב”ש, מפני שהוא טמא ע”ג ע”ה, ואין כלי טמא חוצץ. אמרו להם ב”ה, והלא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו? אמרו להם בית שמאי, כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו –
עמוד ב
לעצמו טהרנו, אבל נטהר את הכלי שטהרתו לך ולו?’ ‘תניא, א”ר יהושע, בושני מדבריכם ב”ש; אפשר אשה לשה בעריבה, אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור? לוגין מלא משקין, [לוגין] טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין? נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי ב”ש, אמר לו, אומר לך טעמן של ב”ש! אמר לו, אמור! אמר לו, כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ? א”ל, אינו חוצץ. כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו, טמא. ואם אתה אומר לו טמא, כלום משגיח עליך? ולא עוד, אלא שאם אתה אומר לו טמא, אומר לך שלי טהור ושלך טמא! וזהו טעמן של ב”ש. מיד הלך ר’ יהושע ונשתטח על קברי ב”ש, אמר, נעניתי לכם עצמות ב”ש; ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה! אמרו, כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו’. קתני מיהת ‘לך ולו’, אלמא שאלינן מינייהו? כי שיילינן מינייהו, מטבלינן להו. אי הכי ניהדרו להו ב”ה לב”ש, כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו? טמא מת בעי הזאה ג’ וז’, ומנא לז’ יומי לא מושלי אינשי. ואטבילה לא מהימני? והתניא ‘נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת טמא מת’? אמר אביי, ל”ק, הא בגופו, הא בכליו. רבא אמר, אידי ואידי בכליו, ולא קשיא, הא דאמר מעולם לא הטבלתי כלי בתוך כלי, והא דאמר הטבלתי אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. והתניא ‘נאמן עם הארץ לומר פירות לא הוכשרו, אבל אינו נאמן לומר פירות הוכשרו אבל לא נטמאו’. ואגופו מי מהימן? והתניא ‘חבר שבא להזות – מזין עליו מיד, עם הארץ שבא להזות – אין מזין עליו עד שיעשה בפנינו שלישי ושביעי’? אלא אמר אביי, מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו, הקלת עליו בסופו: אחורים ותוך: מאי אחורים ותוך? כדתנן ‘כלי שנטמא אחוריו במשקין – אחוריו טמאין, תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין, נטמא תוכו – כולו טמא’: ובית הצביטה וכו’: מאי בית הצביטה? א”ר יהודה, אמר שמואל, מקום שצובטו, וכן הוא אומר (רות ב יד) ‘ויצבט לה קלי’. רבי אסי א”ר יוחנן, מקום שנקיי הדעת צובעין. תני רב ביבי קמיה דר”נ, כל הכלים אין להם אחורים ותוך, אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול. א”ל, קדשי הגבול מאי נינהו? תרומה, והתנן ‘אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה’? דלמא לחולין שנעשו על טהרת הקודש קאמרת. אדכרתן מילתא, דאמר רבה בר אבוה, אחת עשרה מעלות שנו כאן, שש ראשונות – בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש, אחרונות – לקודש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש: הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש: קודש מאי טעמא לא? משום מעשה שהיה, דאמר רב יהודה, אמר שמואל, מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
