לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226299
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226325
חגיגה דף יב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
[חסק בתחילת הדף עקב מגבלות מקום] וחכ”א, זה וזה כאחת נבראו, שנאמר (ישעיה מח יג) ‘אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים’, קורא אני אליהם ‘יעמדו יחדו’. ואידך, מאי יחדו? דלא משתלפי מהדדי. קשו קראי אהדדי? אמר ר”ל, כשנבראו – ברא שמים ואח”כ ברא הארץ, וכשנטה – נטה הארץ ואחר כך נטה שמים. מאי שמים? א”ר יוסי בר חנינא, ששם מים. במתניתא תנא, אש ומים; מלמד שהביאן הקב”ה וטרפן זה בזה, ועשה מהן רקיע. שאל רבי ישמעאל את ר”ע כשהיו מהלכין בדרך, א”ל, אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ”ב שנה, שהיה דורש כל אתין שבתורה, ‘את השמים ואת הארץ’ מה היה דורש בהן? א”ל, אילו נאמר ‘שמים וארץ’, הייתי אומר שמים שמו של הקב”ה; עכשיו שנאמר ‘את השמים ואת הארץ’, ‘שמים’ שמים ממש, ‘ארץ’ ארץ ממש.
עמוד ב
‘את הארץ’ למה לי? להקדים שמים לארץ. ‘והארץ היתה תהו ובהו’. מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ? תנא דבי ר’ ישמעאל, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו השכימו לפתחי, השכים ומצא נשים ואנשים; למי משבח? למי שאין דרכו להשכים והשכים. תניא, ר’ יוסי אומר, אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות. הארץ על מה עומדת על העמודים? שנאמר (איוב ט ו) ‘המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון’. עמודים על המים, שנאמר (תהילים קלו ו) ‘לרוקע הארץ על המים’. מים על ההרים, שנאמר ‘על הרים יעמדו מים’. הרים ברוח, שנאמר (עמוס ד יג) ‘כי הנה יוצר הרים ובורא רוח’. רוח בסערה, שנאמר (תהילים קמח ח) ‘רוח סערה עושה דברו’. סערה תלויה בזרועו של הקב”ה, שנאמר (דברים לג כז) ‘ומתחת זרועות עולם’. וחכ”א, על י”ב עמודים עומדת, שנאמר (דברים לב ח) ‘יצב גבולות עמים למספר בני ישראל’. וי”א, ז’ עמודים, שנאמר (משלי ט א) ‘חצבה עמודיה שבעה’. ר”א בן שמוע אומר, על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר (משלי י כה) ‘וצדיק יסוד עולם’. א”ר יהודה, שני רקיעים הן, שנאמר (דברים י יד) ‘הן לה’ אלהיך השמים ושמי השמים’. ר”ל אמר, שבעה, ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון – אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, שנאמר (ישעיה מ כב) ‘הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת’. רקיע – שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר (בראשית א יז) ‘ויתן אותם אלהים ברקיע השמים’. שחקים – שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים, שנאמר (תהילים עח כג) ‘ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול’ וגו’. זבול – שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר (מלכים א ח יג) ‘בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים’. ומנלן דאיקרי שמים? דכתיב (ישעיה סג טו) ‘הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך’. מעון – שבו כיתות של מלאכי השרת, שאומרות שירה בלילה, וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר (תהילים מב ט) ‘יומם יצוה ה’ חסדו ובלילה שירה עמי’. אמר ר”ל, כל העוסק בתורה בלילה – הקב”ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר ‘יומם יצוה ה’ חסדו’, ומה טעם ‘יומם יצוה ה’ חסדו’? משום ‘ובלילה שירה עמי’. ואיכא דאמרי, אמר ר”ל, כל העוסק בתורה בעוה”ז, שהוא דומה ללילה, הקב”ה מושך עליו חוט של חסד לעוה”ב, שהוא דומה ליום, שנאמר ‘יומם יצוה ה’ חסדו ובלילה שירה עמי’. א”ר לוי, כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה – מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר (איוב ל ד) ‘הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם’. ומנלן דאיקרי שמים? שנאמר (דברים כו טו) ‘השקיפה ממעון קדשך מן השמים’. מכון – שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור ודלתותיהן אש, שנאמר (דברים כח יב) ‘יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב’. הני ברקיעא איתנהו? הני בארעא איתנהו, דכתיב (תהילים קמח ז) ‘הללו את ה’ מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו’! אמר רב יהודה, אמר רב, דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ; אמר לפניו, רבש”ע! (תהילים ה ה) ‘לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך (במגורך) רע’, צדיק אתה ה’ לא יגור במגורך רע. ומנלן דאיקרי שמים? דכתיב (מלכים א ח) ‘ואתה תשמע השמים מכון שבתך’. ערבות – שבו צדק משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקב”ה להחיות בו מתים. צדק ומשפט – דכתיב (תהילים פט טו) ‘צדק ומשפט מכון כסאך’. צדקה – דכתיב (ישעיה נט יז) ‘וילבש צדקה כשרין’. גנזי חיים – דכתיב (תהילים לו י) ‘כי עמך מקור חיים’. וגנזי שלום – דכתיב (שופטים ו כד) ‘ויקרא לו ה’ שלום’. וגנזי ברכה – דכתיב (תהילים כד) ‘ישא ברכה מאת ה”. נשמתן של צדיקים – דכתיב (שמואל א כה כט) ‘והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך’. רוחות ונשמות שעתיד להיבראות – דכתיב (ישעיה נז טז) ‘כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי’. וטל שעתיד הקב”ה להחיות בו מתים – דכתיב (תהילים סח י) ‘גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה’. שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד, מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר (תהילים סח ה) ‘סולו לרוכב בערבות ביה שמו’. ומנלן דאיקרי שמים? אתיא ‘רכיבה’ ‘רכיבה’; כתיב הכא ‘סולו לרוכב בערבות’, וכתיב התם (דברים לג כו) ‘רוכב שמים בעזרך’. וחשך וענן וערפל מקיפין אותו, שנאמר (תהילים יח יב) ‘ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו, חשכת מים עבי שחקים’. ומי איכא חשוכא קמי שמיא? והכתיב (דניאל ב) ‘הוא (גלי) עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא, ונהורא עמיה שרי’? לא קשיא, הא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
