לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226292
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226318
חגיגה דף ה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ומחריא תנורא, שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה, קדחא ואיתרע מזלה, ואייתיתה. א”ל רב ביבי בר אביי, אית לכו רשותא למיעבד הכי? אמר ליה, ולא כתיב ‘ויש נספה בלא משפט’? א”ל, והכתיב (קהלת א ד) ‘דור הולך ודור בא’? אמר, דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא, והדר משלימנא ליה לדומה. א”ל, סוף סוף שניה מאי עבדת? אמר, אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה, מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, (איוב ב ג) ‘ותסיתני בו לבלעו חנם’; עבד שרבו מסיתין לו וניסת, תקנה יש לו? רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, (איוב טו טו) ‘הן בקדושיו לא יאמין’; אי בקדושיו לא יאמין, במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו. א”ל, לאו הני מעלן טפי? א”ל, הני לאורחא בעינן להו; הני נטרן, והני לא נטרן. אמר, היינו דכתיב ‘הן בקדושיו לא יאמין’. איני? והא ההוא תלמידא דהוה בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי ושכיב אדזוטר, ואמר, אי בעי האי מרבנן הוה חיי; ואם איתא, דלמא מ’הן בקדושיו לא יאמין הוה’? ההוא מבעט ברבותיו הוה. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, (מלאכי ג ה) ‘וקרבתי אליכם למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר’; עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו, תקנה יש לו? אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות. אמר ריש לקיש, כל המטה דינו של גר – כאילו מטה דינו של מעלה, שנאמר (מלאכי ג ה) ‘ומטי גר’; ‘ומטי’ כתיב. א”ר חנינא בר פפא, כל העושה דבר ומתחרט בו – מוחלין לו מיד, שנאמר (מלאכי ג ה) ‘ולא יראוני’; הא יראוני – מוחלין להם מיד. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, (קהלת יב יד) ‘כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם’; עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות, תקנה יש לו? מאי ‘על כל נעלם’? אמר רב, זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר, זה הרק בפני חבירו ונמאס. מאי ‘אם טוב ואם רע’? אמרי דבי ר’ ינאי, זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא. כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא, אמר ליה, מוטב דלא יהבת ליה, מהשתא דיהבת ליה וכספתיה. דבי ר’ שילא אמרי, זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא. רבא אמר, זה המשגר לאשתו בשר שאינו מחותך בערבי שבתות. והא רבא משגר? שאני בת רב חסדא, דקים ליה בגווה דבקיאה. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, (דברים לא כא) ‘והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות’; עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, תקנה יש לו? מאי ‘רעות וצרות’? אמר רב, רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא. ושמואל אמר, זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו. אמר רבא, היינו דאמרי אינשי ‘זוזא לעללא – לא שכיחא; לתליתא – שכיח’. (דברים לא יז) ‘וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם’, אמר רב ברדלא בר טביומי, אמר רב, כל שאינו בהסתר פנים – אינו מהם, כל שאינו ב’והיה לאכול’ –
עמוד ב
[חסר בתחילת העמוד בגלל מגבלות מקום] (ירמיה יג יז) ‘ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה”, אמר ר’ אלעזר, שלש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי, אחת על ביטול תורה. בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו, היינו דכתיב ‘כי נשבה עדר ה”; אלא למאן דאמר על ביטול תורה, מאי ‘כי נשבה עדר ה”? כיון שגלו ישראל ממקומן, אין לך ביטול תורה גדול מזה. תנו רבנן, שלשה הקב”ה בוכה עליהן בכל יום – על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור. רבי הוה נקיט ספר קינות וקא קרי בגויה, כי מטא להאי פסוקא (איכה ב א) ‘השליך משמים ארץ’, נפל מן ידיה. אמר, מאיגרא רם לבירא עמיקתא! רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא, כי מטו לההוא מתא, אמרי, איכא צורבא מרבנן הכא, נזיל וניקביל אפיה! אמרי, איכא צורבא מרבנן הכא, ומאור עינים הוא. אמר ליה ר’ חייא לרבי, תיב את, לא תזלזל בנשיאותך, איזיל אנא ואקביל אפיה. תקפיה ואזל בהדיה. כי הוו מיפטרי מיניה, אמר להו, אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין – תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין! אמר ליה, איכו השתא מנעתן מהאי בירכתא. אמרו ליה, ממאן שמיעא לך? מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי, דרבי יעקב איש כפר חיטייא הוה מקביל אפיה דרביה כל יומא, כי קש, א”ל, לא נצטער מר, דלא יכיל מר. אמר ליה, מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהילים מט י) ‘ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו’? ומה הרואה חכמים במיתתן – יחיה, בחייהן – על אחת כמה וכמה! רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי, הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא, וחד יומא בבי רב, והוו קרו ליה רבנן ‘בר בי רב דחד יומא’. חלש דעתיה, קרי אנפשיה (איוב יב ד) ‘שחוק לרעהו אהיה’ וגו’. א”ל ר’ יוחנן, במטותא מינך, לא תעניש להו רבנן! נפק ר’ יוחנן לבי מדרשא ודרש, (ישעיה נח ב) ‘ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון’; וכי ביום דורשין אותו, ובלילה אין דורשין אותו? אלא לומר לך, כל העוסק בתורה אפי’ יום אחד בשנה – מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה, וכן במדת פורענות, דכתיב (במדבר יד לד) ‘במספר הימים אשר תרתם את הארץ’; וכי ארבעים שנה חטאו? והלא ארבעים יום חטאו! אלא לומר לך, כל העובר עבירה אפי’ יום אחד בשנה – מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה: אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו: מתקיף לה רבי זירא,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
