מסכת גיטין דף מג – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 43]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252407
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252495
גיטין דף מג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דלמא מודה ומיפטר! ותבעי לרבנן – עד כאן לא קאמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אלא כגון פירות דקל דהשתא מיהא ליתנהו, אבל הכא – הא קאי שור והא קאי עבד! מאי? אמר ר’ אבא, ת”ש ‘(ויקרא כב יא) ‘ויליד בית’ – מה תלמוד לומר? אם קנין כסף אוכל, יליד בית לא כ”ש? אילו כן הייתי אומר – מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל אף יליד בית שיש בו שוה כסף אוכל, ומנין שאע”פ שאינו שוה כלום? ת”ל ‘יליד בית’ מכל מקום; ועדיין אני אומר יליד בית – בין שיש בו שוה כסף בין שאין בו שוה כסף אוכל, קנין כסף – יש בו שוה כסף אוכל אין בו שוה כסף אינו אוכל? ת”ל (ויקרא כב יא) ‘קנין כספו ויליד ביתו’ – מה יליד בית אע”פ שאינו שוה כלום אוכל, אף קנין כספו אע”פ שאינו שוה כלום אוכל’, ואי סלקא דעתך עבד שמכרו רבו לקנס מכור, מי איכא עבדא דלא מזדבין לקנסא? אין, איכא עבד טרפה. והא חזי למיקם קמיה? במנוול ומוכה שחין. איבעיא להו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין, מהו? אם תמצא לומר בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי מקודשת – דחזיא לכוליה, הא לא חזיא לכוליה; ואם תמצא לומר בן ישראל המקדש חצי אשה אינה מקודשת – דשייר בקנינו, והא עבד לא שייר בקנינו; מאי? ת”ש ‘המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין – נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו’, ואי אמרת קידושיו לאו קידושין, יורשין מנא ליה? אמר רב אדא בר אהבה, כשעשאו טרפה, ומאי ‘יורשיו’? נפשיה. אמר רבא, שתי תשובות בדבר; חדא, ד’יורשיו’ קתני, ועוד, כופר הוא, ואמר ריש לקיש כופר אין משתלם אלא לאחר מיתה! אלא אמר רבא, ראוי ליטול ואין לו. אמר רבא, כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת – כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קדושיה קדושין. דרש רבה בר רב הונא, כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת – כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת. א”ל רב חסדא, מי דמי? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו! הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש, (ישעיה ג ו) ‘והמכשלה הזאת תחת ידיך’ – אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, אע”פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת – אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין, מ”ט? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו. אמר רב ששת, כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת – כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושיה קידושין; ואם לחשך אדם לומר, איזו היא שפחה חרופה? זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, אלמא בת איתרוסי היא, אמור לו, כלך אצל ר’ ישמעאל, שהוא אומר, בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי, ושפחה כנענית בת איתרוסי היא; אלא מאי אית לך למימר? מאי מאורסת? מיוחדת, הכא נמי – מאי מאורסת? מיוחדת. אמר רב חסדא, חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם – מתייבמת ללוי
עמוד ב
ואין אני קורא בה אשת שני מתים; מה נפשך, אי קדושי דראובן קדושין – קדושי דשמעון לאו קדושין, ואי קדושי דשמעון קדושין – קדושי דראובן לאו קדושין. איתמר, חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון, רב יוסף בר חמא אמר ר”נ, פקעו קדושי ראשון. ר’ זירא אמר רב נחמן, גמרו קדושי ראשון. א”ר זירא, כוותיה דידי מסתברא, דכתיב (ויקרא יט כ) ‘לא יומתו כי לא חופשה’ – הא חופשה יומתו. א”ל אביי, ולתנא דבי ר’ ישמעאל דאמר בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי, הכי נמי דכי חופשה יומתו? אלא מאי אית לך למימר? שחופשה וחזרה ונתקדשה, הכא נמי שחופשה וחזרה ונתקדשה. אמר רב הונא בר קטינא, א”ר יצחק, מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין. כמאן? כר’ יוחנן בן ברוקה דאמר על שניהם הוא אומר (בראשית א כח) ‘ויברך אותם אלהים ויאמר וגו’ פרו ורבו ומלאו וגו”? אמר רב נחמן בר יצחק, לא, מנהג הפקר נהגו בה: מתני’. המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לחוצה לארץ – יצא בן חורין: גמ’. ת”ר, המוכר עבדו לעובדי כוכבים – יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון. אמר רשב”ג, בד”א? שלא כתב עליו אונו, אבל כתב עליו אונו – זהו שחרורו. מאי ‘אונו’? אמר רב ששת, דכתב ליה הכי ‘לכשתברח ממנו אין לי עסק בך’: ת”ר, לוה עליו מן העובד כוכבים – כיון שעשה לו עובד כוכבים נמוסו יצא לחירות. מאי ‘נמוסו’? אמר רב הונא בר יהודה, נשקי. מתיב רב ששת ‘האריסין והחכירות ואריסי בתי אבות ועובד כוכבים שמשכן שדהו לישראל – אע”פ שעשה לו נמוסו פטורה מן המעשר’, ואי ס”ד נשקי – שדה בת נשקי היא? אלא א”ר ששת, זמן. קשיא זמן אזמן? ל”ק, הא דמטא זמניה, הא דלא מטא זמניה. אלא גבי עבד דמטא זמניה צריכא למימר? אלא אידי ואידי דלא מטא זמניה, ול”ק, הא לגופא והא לפירא.