לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263303
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263186
בבא קמא דף לו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ראוי ליטול ואין לו. והתניא ‘הרי זה משתלם לקטן מן המועד ולגדול מן התם’? דתפס: היו שניהם של איש אחד שניהם חייבים: א”ל רבא מפרזיקא לרב אשי, ש”מ שוורים תמים שהזיקו רצה מזה גובה רצה מזה גובה? הכא במאי עסקינן? במועדין. אי במועדין, אימא סיפא ‘היה אחד גדול ואחד קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה’, אי במועדין מאי נפקא ליה מיניה? סוף סוף דמי תורא מעליא בעי לשלומי! א”ל, סיפא בתמין ורישא במועדין. א”ל רב אחא סבא לרב אשי, אי במועדין – ‘חייבים’? חייב גברא מיבעי ליה! ותו, מאי ‘שניהם’? אלא לעולם בתמין, ורבי עקיבא היא דאמר שותפין נינהו, וטעמא דאיתנהו לתרוייהו דלא מצי מדחי ליה, אבל ליתנהו לתרוייהו – מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:
פרק רביעי שור שנגח ד’ וה’
מתני’. שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה – ישלם לאחרון שבהם, ואם יש בו מותר – יחזיר לשלפניו, ואם יש בו מותר – יחזיר לשלפני פניו, והאחרון אחרון נשכר, דברי ר”מ. רבי שמעון אומר, שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום – זה נוטל מנה וזה נוטל מנה, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים – האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים – האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב: גמ’. מתניתין מני? דלא כר’ ישמעאל ודלא כר’ עקיבא! אי כר’ ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו – האי ‘אחרון אחרון נשכר’? ראשון ראשון נשכר מבעי ליה! אי כר’ עקיבא דאמר תורא דשותפי הוא – האי ‘יש בו מותר
עמוד ב
יחזיר לשלפניו’? לכולם מבעי ליה! אמר רבא, לעולם כר’ ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו, ודקשיא לך ‘אחרון אחרון נשכר’ ראשון ראשון נשכר מבעי ליה – הב”ע? כגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין. אי הכי, ‘יש בו מותר יחזיר לשלפניו’? יחזיר לבעלים מבעי ליה! אמר רבינא, הכי קתני – אם יש בו מותר בנזקיו – יחזיר לשלפניו. וכן כי אתא רבין אמר ר’ יוחנן, משום פשיעת שומרין נגעו בה. במאי אוקימתא? כר’ ישמעאל? אי הכי אימא סיפא – ‘ר’ שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום – זה נוטל מנה וזה נוטל מנה, חזר ונגח שור אחר שוה מאתים – האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז, חזר ונגח שור שוה מאתים – האחרון נוטל מנה ושלפניו נוטל חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב’, אתאן לר’ עקיבא דאמר תורא דשותפי הוא; רישא ר’ ישמעאל וסיפא ר’ עקיבא? אמרי, אין, דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא! שבוק מתניתין ותא בתראי – רישא ר’ ישמעאל וסיפא ר’ עקיבא. (אתמר נמי, אמר ר’ יוחנן, הקדישו ניזק איכא בינייהו.) תנן התם ‘התוקע לחבירו – נותן לו סלע, ר’ יהודה אומר משום ר”י הגלילי, מנה’. ההוא גברא דתקע לחבריה, שלחיה רב טוביה בר מתנה לקמיה דרב יוסף – סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן? אמר ליה, תניתוה ‘ושנים הראשונים דינר זהב’, ואי סלקא דעתך תני תנא סלע מדינה – נפלוג ונתני עד תריסר וסלע? א”ל, תנא כי רוכלא ליתני וליזיל? מאי הוי עלה? פשטוה מהא דאמר רב יהודה אמר רב כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. אמר ליה ההוא גברא, הואיל ופלגא דזוזא הוא – לא בעינא, נתביה לעניים! הדר אמר ליה, נתביה ניהלי, איזיל ואברי ביה נפשאי. א”ל רב יוסף, כבר זכו ביה עניים! ואף על גב דליכא עניים הכא, אנן – יד עניים אנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
