לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263292
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263175
בבא קמא דף כה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
לא אדון קרן מקרן, אני אדון קרן מרגל; ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה”ר – החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק – אינו דין שנחמיר בקרן? אמרו לו, דיו לבא מן הדין להיות כנדון – מה ברה”ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק: גמ’. ור”ט לית ליה דיו? והא דיו דאורייתא הוא, דתניא, ‘מדין ק”ו כיצד? (במדבר יב יד) ‘ויאמר ה’ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים’, ק”ו לשכינה ארבעה עשר יום! אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון’? כי לית ליה דיו – היכא דמפריך ק”ו, היכא דלא מפריך ק”ו – אית ליה דיו; התם שבעה דשכינה לא כתיבי, אתא ק”ו – אייתי ארבסר, אתא דיו – אפיק שבעה ואוקי שבעה, אבל הכא חצי נזק כתיב, ואתא ק”ו ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו – אפריך ליה ק”ו! ורבנן, שבעה דשכינה כתיבי – ‘תסגר שבעת ימים’! ור”ט, ההוא ‘תסגר’ – דדרשינן דיו הוא. ורבנן, כתיב קרא אחרינא – ‘ותסגר מרים’! ור”ט, ההוא – דאפי’ בעלמא דרשינן דיו, ולא תאמר הכא משום כבודו של משה אבל בעלמא לא, קמ”ל. א”ל רב פפא לאביי, והא האי תנא דלא דריש דיו ואע”ג דלא מפריך ק”ו, דתניא, ‘קרי בזב מניין? ודין הוא – מה טהור בטהור טמא בטמא, טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא?’ וקא מייתי לה בין למגע בין למשא, ואמאי? נימא אהני ק”ו למגע, אהני דיו לאפוקי משא! וכי תימא למגע לא אצטריך ק”ו – דלא גרע מגברא טהור, איצטריך, סד”א (דברים כג יא) ‘מקרה לילה’ כתיב – מי שקריו גורם לו, יצא זה שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר גרם לו, קמ”ל! מידי ‘ולא ד”א’ כתיב? ומאן תנא דשמעת ליה דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא, לא ר”א ולא רבי יהושע, דתנן ‘שכבת זרע של זב – מטמא במגע ואין מטמא במשא, דברי רבי אליעזר; ורבי יהושע אומר, אף מטמא במשא, לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה’ – עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה, הא לאו הכי לא! אלא האי תנא הוא, דתנן, ‘למעלה מהן
עמוד ב
זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה – מטמאין בין במגע בין במשא’. ודלמא ה”נ לפי שא”א בלא צחצוחי זיבה? א”כ לתנייה גבי זובו! מ”ש דקתני לה גבי רוקו? אלא משום דאתי מרוקו. א”ל רב אחא מדפתי לרבינא, והא האי תנא לא דריש דיו ואע”ג דלא מפריך ק”ו, דתניא, ‘מפץ במת מניין? ודין הוא, ומה פכין קטנים שטהורים בזב – מטמא במת, מפץ שמטמא בזב – אינו דין שיטמא במת?’ וקמייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת שבעה, ואמאי? אימא אהני ק”ו לטומאת ערב, ואהני דיו לאפוקי טומאת שבעה! א”ל, כבר רמא ניהליה ר”נ בר זכריה לאביי, וא”ל אביי, תנא ממפץ בשרץ מייתי לה, וה”ק, מפץ בשרץ מניין? ודין הוא, ומה פכין קטנים שטהורים בזב – טמאין בשרץ, מפץ שטמא בזב – אינו דין שיהא טמא בשרץ? אלא מפץ במת מניין? נאמר (ויקרא יא לב) בגד ועור בשרץ, ונאמר (במדבר לא כ) בגד ועור במת, מה בגד ועור האמור בשרץ – מפץ טמא בו, אף בגד ועור האמור במת – מפץ טמא בו. מופנה, דאי לא מופנה – איכא למפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאין מטמא בכעדשה אלא בכזית! לאיי, אפנויי מופנה, מכדי שרץ אתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא כב ד) ‘או איש אשר תצא’ וגו’ וסמיך ליה ‘או איש אשר יגע בכל שרץ’, וכתיב ביה בשכבת זרע (ויקרא טו יז) ‘וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע’, בגד ועור דכתב רחמנא בשרץ למה לי? ש”מ לאפנויי. ואכתי מופנה מצד אחד הוא! הניחא למ”ד מופנה מצד אחד למידין ואין משיבין – שפיר, אלא למ”ד למידין ומשיבין – מאי איכא למימר? דמת נמי אפנויי מופנה, מכדי מת אתקש לשכבת זרע, דכתיב (ויקרא כב ד) ‘והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו’ וגו’, וכתיב ביה בשכבת זרע ‘וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע’, בגד ועור דכתב רחמנא במת למה לי? ש”מ לאפנויי, והוי מופנה משני צדדין. הניחא למ”ד דון מינה ואוקי באתרא, אלא למ”ד דון מינה ומינה מאי איכא למימר? אמר רבא, אמר קרא (במדבר לא כד) ‘וכבסתם בגדיכם ביום השביעי’ – כל טמאות שאתם מטמאין במת לא יהו פחותין משבעה. ותהא שן ורגל חייב ברשות הרבים מקל וחומר, ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק – ברשות הרבים חייבת, שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם – אינו דין שברה”ר חייב? אמר קרא (שמות כב ד) ‘ובער בשדה אחר’ – ולא ברה”ר.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
