מחלוקת ראשונים ידועה, בדין חינוך, בין רש”י והרמב”ן ודעימיה לבין בעלי התוס’, על מי מוטלת מצוות חינוך, האם על האב או על הבן.
לשיטת רש”י במסכת ברכות דף מח ע”א ולשיטת הרמב”ן שם מצוות חינוך מוטלת על האב בלבד – ולא על הבן והקטן לא מקרי מחוייב.
לעומת זאת, לשיטת התוספות שם בברכות מ”ח ע”א, מצוות החינוך היא על הבן – והקטן מיקרי מחוייב.
איתא במסכת נזיר דף ח’ ע”ב במשנה איש מדיר את בנו בזירות ואין האשה מדרת את בנה בנזירות.
*ובגמרא שם בנזיר בדפים ח’-ט’ מבואר הטעם בשיטת ריש לקיש דאב רשאי להדיר את בנו בנזירות כדי לחנכו במצוות אבל אשה לא דאין האשה חייבת לחנך את בנה.
והנה, איתא במסכת סוכה דף ב’ ע”א מחלוקת רבי יהודה וחכמים לגבי סוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה. לדעת חכמים פסולה ולדעת רבי יהודה כשרה.
ובגמרא שם בסוכה בע”ב מובאת ברייתא דרבי יהודה מוכיח את שיטתו ממעשה בהלני המלכה, שסוכתה הייתה גבוהה למעלה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסים ויוצאים לשם ולא אמרו לה דבר אע”פ שהיו לה בנים שאינם צריכים לאמם, כלומר בנים החייבים בסוכה מדין חינוך – דהלא קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמחייב.
ויקשה, לשיטת רש”י והרמב”ן ודעימיה, מאי שנא:
בין: נזיר, דלגביה אמרינן כי האם לא יכולה לנגור את בניה לנזירות אינה חייבת בחינוך בניה.
לבין: סוכה, דאמרינן לגביה כי האם חייבת בחינוך בניה.
נשלח ע”י הבחור אוריה מאיר גולובנציץ נ”י
