פרשת תולדות – “ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב” (פרק כה פסוק לא).
כעולה מפירוש הראשונים לפסוק הנ”ל, בין היתר, תרגום יהונתן, רשב”ם, אבן עזרא, רמב”ן ודעת זקנים מבעלי התוס’, מכירת הבכורה של עשיו ליעקב עניינה – לפשוטו של מקרא – מכירת ירושת הבכורה בנכסי יצחק אביהם.
וכן איתא בסוטה י”ג ע”א, בשעה שבא עשיו לתבוע את חלקו במערת המכפלה, נענה על ידי בני יעקב כי ירושת הבכורה נמכרה על ידו ליעקב אביהם.
כעולה מהסוגיא התם מכירת ירושת בכורה זו תקיפה היא בדיני קניינים בלא יכולת ערעור.
והנה, סוגיות ערוכות המה בש”ס כי אין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם.
ובכלל זה איתא במסכת בבא מציעא דף ט”ז ע”א דהאומר לחבירו “מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום”.
לעניין זה ראה רמב’ם פרק כ’ב מהלכות מכירה הל’ א-ה ובשו’ע חו’מ ס’ רי’א סע’ א’.
עוד יש לידע, כי דין זה בפשטות נלמד מסברה ולא מגזה”כ, שהרי לא מצאנו ילפותא לכך בש”ס, ומשכך אף ברי כי דין זה תקף היה גם קודם למתן תורה.
ויקשה, מאי שנא:
בין: מכירת דבר שלא בא לעולם ובכללם מכירת ירושה דנקטינן דלא מהני.
לבין: מכירת ירושת בכורת עשיו ליעקב דמהני.
לע”מ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
