@maran.harav-mazuz
א. צריך לדעת לעשות השכבה. ב. מהו ה”תחש” לפירוש רש”י ואונקלוס.
כאשר עושים מנוחה, אומרים: “מנוחה לאיש”, “מנוחה לאשה”, “מנוחה לתלמיד חכם”. לא לומר “מנוחה” סתם. ואני לא מכיר את הבחור הזה, אם הוא נכדו של רבי אשר חדאד. מאיפה אני אכיר?! אני יודע רבי משה חדאד זה נכדו של רבי אשר, ואחרים אני לא יודע. אז לכן, כאשר מישהו מגיע ואומר: “מנוחה”. מה מנוחה? תנוח כאן על המטה… [צריך לבוא ולומר:] “מנוחה לתלמיד חכם”, ואז אומרים: “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא”. ואם היה אדם רגיל, אומרים: “טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב”. ואם זאת אשה, אומרים: “אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא”. צריך לבאר, לא לומר “מנוחה” סתם. או שתעשה שלט: “אני כאן הנכד של רבי פלוני”… לא עושים ככה.
יש רש”י נפלא מאד על התחש (כה, ה), שאומר: זו חיה שלא נבראה אלא לשעתה בלבד – בימי משה רבנו, וזה הכל. ובתרגום אונקלוס: “סַסְגוֹנָא”, כי יש לה הרבה גוונים – שֶׁשָׂש ומתפאר בגוונים שלו. למה רש”י הוסיף לנו על תרגום אונקלוס? יש כמה דברים שאונקלוס מתרגם ולא מבינים אותו, למה כאן רש”י עשה דרשה מתרגום אונקלוס?
אלא רש”י הוקשה לו: אם כמו שאתה אומר, שהייתה רק לפי שעה, א”כ איך יש לה תרגום? הייתה פעם חיה קראו לה “תחש”, יבוא אונקלוס יעשה לנו “ססגונא”, מאיפה הביא את זה? לכן רש”י מתרץ יפה מאד: התחש הזה יש בו הרבה גוונים – שש גונא, שהוא שמח ושש בגוונים שה’ נתן לו, ואין זה שמו אלא תיאור מראהו.
