איתא במכילתא פרשת עמלק פרשה ב’ “ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה’ וגו’… רבי אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבוא מכל האומות שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו שנאמר, (שמואל ב’ א’) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו, אם יבא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו שלא יקבלוהו, מיד (שם) ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך, לכך נאמר מדור דור.”
וכעין זה יש בתנחומא פרשת כי תצא י”א
הרי לן שלדברי המכילתא והתנחומא אין מקבלים גרים מעמלק.
והנה, איתא בגיטין נ”ז ע”ב ובסנהדרין צ”ו ע”ב: “מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, מאן אינון שמעיה ואבטליון.”
וראה בעין יעקב בסנהדרין (אות קס”ג) הגורס שמבני בניו של המן “מנו רב שמואל בר שילת”.
הרי לן שהתגיירו בני בניו של המן האגגי העמלקי ולמדו תורה בבני ברק ואף היו לתלמידי חכמים גדולים ולימדו תורה.
וקשה, מאי שנא:
בין: האיסור הכללי של קבלת גרים מזרע עמלק – כדברי המכילתא והתנחומא
לבין: קבלת בני בניו של המן להתגייר.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
