פרשת שמות – תשפ”א // תשלומי ריפוי עבד כנעני – חבלת אחרים – חבלת רבו

פרשת שמות – תשפ”א//
“וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ”

איתא במסכת גיטין דף י”ב ע”ב, דאם אחרים חבלו בעבד כנעני, כל תשלומי החבלה הולכים לאדון היות והעבד ממונו של האדון הוא.

יחד עם זאת, האדון חייב להעמיד רפואה לעבדו הכנעני, “דרפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה”, ורק היתרון בדמי הרפואה יישאר לאדון.

כלומר זכות העבד להתרפא, וזכות זו אינה יכולה להילקח ממנו, וקודמת לזכות רבו בו. וראה שכן פסק הטור ביורה דעה ס’ רס”ז וחו”מ ס’ תכ”ד.

וע”ע בזה בקובץ שיעורים כתובות אות רי”ח ובגיטין אות י”א (וכעין זה בריטב”א בגיטין שם) שהוכיח מכאן שחיוב ריפוי אינו חיוב ממון גרידא, אלא חיוב על המזיק לרפאות את הניזק. לכן זכות רבו בו אין ביכולתה לגרוע ולמנוע את זכותו להתרפא. (מסתבר לפ”ז שרבו לא יוכל למחול למזיק על תשלומי רפואת עבדו – דלאו דאדון הוא אלא דעבדו ).

והנה, קיימא לן במסכת ב”ק דף פ”ז ע”א שהאדון החובל בעבדו פטור מכולם לרבות מתשלומי רפואתו מהטעם שעבדו הכנעני ממונו הוא ולפיכך אינו חייב לתת לו רפואה. וראה

לעניין זה ראה שכן פסק הטור בחו”מ סימן תכ”ד. (וע”ע ברמב”ם פרק ד’ מחובל ומזיק הל’ י’, ושו”ע חו”מ ס’ תכ”ד סע’ ג’)

וקשה (בפרט להבנת הקוב”ש ודעימיה), מאי שנא:

בין: חבלו אחרים בעבד כנעני – שתשלומי רפואתו – העבד זכאי בהן, וזכותו זו אינה יכולה להימנע מכוח זכות רבו בו.

לבין: אדון שחבל בעבדו שפטור מתשלומי רפואתו, משום שנחשב כממונו לכל דבר ועניין, אף לגבי זה. (קושיית הראשונים שם).

לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה