פרשת וארא – תשפ”א
“כֹּה אָמַר ה’ שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי”
ראה במסכת גיטין דף ע”ז ע”ב דאדון הנותן גט שחרור ליד עבדו הכנעני מהני.
ואף על פי דכלל נקוט הוא בידינו כי “יד עבד כיד רבו”, וכדי להחיל את שחרור העבד יש צורך שהגט יגיע לרשות העבד, וכיצד הדבר יתחיל? אלא דאמרינן בכגון דא “גיטו וידו באים כאחד”.
עקרון דומה מצינו לעניין “כלי שרת” דלגבי נקטינן כללא כי “עבודתן מחנכתן” – עם תחילת עבודת הקודשים בכלים הם מתקדשים בקדושת הגוף.
ולכן איתא בתלמוד ירושלמי, במסכת יומא פרק ג’ הלכה ו’, דכלי המנחות מתקדשים ע”י “באים כאחד”.
זאת משום שהדין הוא דאין המנחה מתקדשת בקדושת הגוף אלא בפעולת הכנסתה לכלי שרת הקדוש בקדושת הגוף. ומאידך כלי השרת אינו מתקדש בקדושת הגוף רק על ידי עבודת המנחה, כשמכניסים לתוכו מנחה הקדושה בקדושת הגוף.
ולכאורה, כיצד הדבר יכול להתחיל להיעשות, הלא טרם הכלי קדוש, ואם כן כיצד יקדש את המנחה. אין זאת אלא שלגבי כלי המנחות אמרינן כי הם מתקדשים על ידי “באים כאחד” כדאיתא התם “כאחד הם קדושים ומקדשים”
והנה, נקטו הפוסקים (ראה קצה”ח ס’ ר’ ס”ק ה’ ועוד) כי המקנה לחברו את נכס בקניין שטר, לא יכול המקנה להניח את השטר בנכס כ”ביתו ורשותו באים כאחד”.
דממה נפשך, בטרם זכה הקונה בבית -הבית אינו “רשותו” ומאידך בטרם הגיע השטר לרשות הקונה לא זכה בבית. וכיצד הדבר יתחיל.
וקשה, מאי שנא:
בין: גט שחרור דמהני ביה “גיטו וידו באים כאחד”.
ובין: חינוך כלי שרת במנחה דמהני ביה “כאחד הם קדושים ומתקדשים”.
לבין: קניין קרקעות דפשיטא בפוסקים דלא מהני בהו “ביתו ורשותו באים כאחד” – משום שאין הדבר יכול להתחיל.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
