פורים תשפ”א // ברכה על מצוות שבין אדם לחברו – צדקה, השבת אבידה, ביקור חולים וכיוצ”ב – “משלוח מנות”

כידוע, לא מצינו דמברכים ברכת המצוות במצוות ש”בין אדם לחברו” כצדקה, הלוואה, השבת אבדה וכיוצ”ב.

בתשובת הרשב”א, ח”א תשובות י”ח ורנ”ד, כתב דהטעם לכך הוא דחכמים לא תקנו ברכה על מצווה התלויה באדם אחר דאם ירצה שלא לקבלה לא ניתן לעשותה (הובא גם בקצה”ח ס’ צ”ז ס”ק א’)

“דע כי כל מצוה שאי אפשר לו בגמר עשייתה להיעשות בינו לבין עצמו אלא צריכה אחר עמו אין מברכין עליה, כגון צדקה ובקור חולים וכיוצא בזה. שאם אין לקבל או שאינו רוצה לקבל… אי אפשר לו לעשותה, -אין מברך עליהם וכן כל כיו”ב.”

והנה, ראה ברמ”א, אורח חיים סימן תרצ”ה סע’ ד’, דפוסק כי
השולח בפורים “משלוח מנות” לרעהו אע”פ שחברו אינו רוצה לקבלם, יצא ידי חובת מצוות משלוח מנות:

“ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא”.

ואף על פי כן, אין חולק כי אין לברך ברכת המצוות על משלוח מנות.

ויקשה, לפסק הרמ”א לדעת הרשב”א ודעימיה, מאי שנא:

בין: שאר מצוות בין אדם לחברו, כגון צדקה, השבת אבידה וביקור חולים, דלגבי אמרינן שאין לברך מהטעם שביד חברו לסרב ותתבטל המצווה.

לבין: מצוות מלוח מנות דלא מברכים עליה אף על פי שלא שייך ביה הטעם הנ”ל דהרי אף אם חבירו לא יקבלם מ”מ קיים המצווה.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה