החיזוק היומי בטקסט:
תיכנסו לכיתה תלמדו עם הילדים.
ישנם ילדים שבאים מכאלה בתים מתוסבכים,
אתה לא יכול לתאר לעצמך.
שלא תדע! אתה מבין?
ילד כותב, “מה אעשה שאני לא מסוגל
להיות בבית כשבאים אלינו אורחים,
בשיחות המזויפות והצבועות
כשאבא מסביר על ‘שלום בית’
לפני שהאורח נכנס היו כאן
צעקות קולות וברקים.”
ילד כותב את זה, אתה קולט?
“אתה מפסיק לדבר כבר?! תיכף אקום ואספר
בדיוק איך שאתה צועק על אמא.”
ילד כותב את זה, אתה שומע?!
ילד כותב את זה.
הוא כותב, “המשפחה מגיעה לביקור
והאבא מסביר יפה על ‘סדר דרך הלימוד’
לך תלמד באמת,
אתה לא לומד כלום.”
על זה נאמר,
“הכנסת אורחים מסוגל לבנים”
הוא מדבר על תפילה וכו’
משה אריה אמר את זה כמו שצריך, הוא שמע
איך אחד צועק ומעיר לבעל קורא “פיספסת מילה”
הוא ניגש אליו בשקט ואמר לו –
אתה פיספסת כל השבוע מנחה,
מה אתה צועק שפיספסתי מילה?
דילגת על מעריב, מה?…
הייי “את – את – את”
אתה פספסת שחרית.
לא שחרית לא מנחה ולא מעריב.
בבית כנסת הוא…
“החנוכיה צריכה להיות שם, לא שם”
“צריך שיהיו כאלה נרות, כאלה נרות…”
אתה מבין? יש ילדים שבאים מכאלה
בתים מתוסבכים, אתה לא יכול לתאר לעצמך.
ומהמלמד, יכול לתת להם חיות.
יש ילדים שקמים בבוקר – “אתה תחטוף סטירה,
סתירה אתה תקבל, אתה תקבל פליק, תקבל צביטה…”
ואז רצים בבהלה להסעה,
ובהסעה מול המלווה,
“נשמה שלי, מתוק שלי,
ביי נשמה שלי!”
האמהות לא רוצות שהנהג ישים לב,
“נשמה שלי, מתוק שלי.”
יש לי שכן, תמיד מהחלון הוא קורא לבן שלו,
“מה שלומך מותק?!”
מה מותק? אני תיכף יראה לך
איך אתה מתעלל במתוקים בבית.
זה לא בדיחה,
אני שומע את הקולות והצעקות.
כל יום הוא צריך לקנות מתנות
כאלה גדולות כדי שירגישו טוב.
אבל אתה מכיר את האנשים האלה, רצים ככה לחלון,
“נשמה, נשמה שלי, ביי!”
התנפלת עליו, ממש הרגת אותו לפני זה בבית,
“איפה הנעל שלך? איפה הנעל שלך?”
המלמד צריך לדעת, ילד מגיע לחיידר…
בוודאי שצריך לחנך אבל…
אחד שלח לי מכתב יפה מארץ ישראל,
ילד השאיר פתק באיזה חנות,
וכך הוא כותב שם,
הוא השאיר ככה את הדף על הדלפק,
וכך היה כתוב שם;
אני לומד בחיידר והמלמד צועק שאני צריך ריטלין.
הוא אומר שאני צריך כדורים.
נגיד שאני זקוק לכדורים, אבל למה הוא צריך
לבייש אותי כך מול כל הילדים ולצעוק שאני חייב ריטלין?
תרחמו על הנשמה שלי
תעשו משהו לצרות שלי.
וואוו אני חייב באמת להראות את זה כאן
למלמדים, כזה פתק, אתה מתחיל לבכות.
נגיד שאני באמת צריך ריטלין, אבל למה לצעוק
את זה בפני כל הילדים שאני צריך ריטלין?
למה לצעוק בפני הילדים, “אתה צריך רופא”
למה הוא צריך לבייש אותי?
אלו משפחות שאתה לא יודע עליהם,
כי הם שחקנים טובים,
וזה הכי רחמנות עליהם.
כי אומרים לילדים האלה,
“אוה יש לך הורים טובים”
והילד חושב, ההורים שלי כנראה טובים
אז אני כאן הלא בסדר.
מתוך החיזוק היומי המתורגם
הרב יואל ראטה שליט”א
