לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257508
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257427
קידושין דף נט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ומאי שנא התם דקתני ‘האומר לשלוחו’? הכא רבותא קמ”ל והתם רבותא קמ”ל; הכא רבותא קמ”ל – דאי תנא ‘שלוחו’ הוה אמינא שלוחו הוא דהוי רמאי דסמכה דעתיה, סבר עבד לי שליחותי, אבל חבירו דלא סמכה דעתיה – אימא לא ליהוי רמאי; התם רבותא קמ”ל – דאי תנא ‘האומר לחבירו’ הוה אמינא חבירו הוא דכי קדשה במקום אחר אינה מקודשת, דסבר לא טרח, אבל שלוחו דטרח – אימא מראה מקום הוא לו, קמ”ל. רבין חסידא אזיל לקדושי ליה איתתא לבריה, קידשה לנפשיה. והתניא ‘מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות’? לא יהבוה ניהליה. איבעי ליה לאודועי? סבר, אדהכי והכי אתא איניש אחרינא מקדש לה. רבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב, אמר – זבנה ניהלי להאי ארעא, אזל זבנה לנפשיה. והתניא ‘מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות’? באגא דאלימי הוה ליה, לרב נהגי ביה כבוד, לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד. איבעי ליה לאודועי? סבר, אדהכי והכי אתא איניש אחרינא זבין לה. רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא זבנה. אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא. אמר ליה, המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק, אשכחיה, אמר ליה, עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי? אמר ליה, נקרא רשע. ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א”ל, לא הוה ידענא! השתא נמי ניתבה ניהליה מר? א”ל, זבוני לא מזבנינא לה – דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא; אי בעי במתנה – נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב (משלי טו כז) ‘ושונא מתנות יחיה’. רבי אבא לא נחית לה, משום דהפיך בה רב גידל. לא מר נחית לה ולא מר נחית לה, ומיתקריא ארעא דרבנן: וכן האומר לאשה התקדשי לי כו’: לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים מהו? רב ושמואל דאמרי תרוייהו, מקודשת, ואע”פ שנתאכלו המעות; מאי טעמא? הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו, לפקדון לא דמו – פקדון ברשותא דמרא קא מתאכלי והני ברשותא דידה קא מתאכלי, למלוה נמי לא דמו – מלוה להוצאה ניתנה, הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה. לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו? ר’ יוחנן אמר חוזרת, אתי דיבור ומבטל דיבור. ריש לקיש אמר אינה חוזרת, לא אתי דיבור ומבטל דיבור. איתיביה ר’ יוחנן לריש לקיש ‘ביטל – אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה’, והא הכא דדיבור ודיבור הוא וקאתי דיבור ומבטל דיבור! שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמו, ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. איתיביה ‘השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא – הרי זה בטל’, והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי, וקתני ‘הרי זה בטל’! התם נמי, כל כמה דלא מטא גיטא לידה – דיבור ודיבור הוא, אתי דיבור ומבטל דיבור. איתיביה ר”ל לר’ יוחנן, ‘כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה,
עמוד ב
מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה, מחשבה אין מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה’; בשלמא מיד מעשה לא מפקה – דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, אלא מיד מחשבה מיהא תפיק? שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי, וכדרב פפא, דרב פפא רמי, כתיב (ויקרא יא לח) ‘כי יתן’ וקרינן ‘כי יותן’, הא כיצד? ‘כי יותן’ דומיא ד’כי יתן’, מה ‘יתן’ דניחא ליה – אף ‘יותן’ דניחא ליה. רב זביד מתני להא שמעתתא אהא, ‘וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה – אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו אין קידושיה קידושין’. לא קדשה את עצמה וחזרה בה מהו? רבי יוחנן אמר חוזרת, ור”ל אמר אינה חוזרת. ר’ יוחנן אמר חוזרת – אתי דיבור ומבטל דיבור. ר”ל אמר אינה חוזרת – לא אתי דיבור ומבטל דיבור. איתיביה רבי יוחנן לר”ל ‘ביטל – אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה’! אמר רבא, הכא במאי עסקינן? כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו, דהוה ליה מעשה. איתיביה ריש לקיש, ‘כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה, מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה, מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה’; בשלמא מיד מעשה לא מפקה – לא אתי דיבור ומבטל מעשה, אלא מיד מחשבה מיהא תפיק? א”ל, שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי, וכדרב פפא, דרב פפא רמי, כתיב ‘כי יתן’ וקרינן ‘כי יותן’, הא כיצד? ‘כי יותן’ דומיא ד’יתן’, מה ‘יתן’ דניחא ליה – אף ‘יותן’ נמי דניחא ליה. איתיביה רבי יוחנן לר”ל, ‘השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא – הרי זה בטל’! תיובתא דר”ל? תיובתא. והילכתא כוותיה דר”י, ואפילו בקמייתא, ואע”ג דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי – אפילו הכי אתי דיבור ומבטל דיבור. קשיא הילכתא אהילכתא – אמרת הילכתא כרבי יוחנן, וקיימא לן הילכתא כרב נחמן, דאיבעיא להו – מהו שיחזור ויגרש בו? רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו, רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו, וקיימא לן הילכתא כותיה דרב נחמן! נהי דבטליה מתורת שליח, מתורת גט לא בטליה: מקודשת לשני: אמר רב, מקודשת לשני לעולם. ושמואל אמר, מקודשת לשני עד ל’ יום, לאחר ל’ יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון. יתיב רב חסדא וקא קשיא ליה, קידושי שני במאי פקעי? אמר ליה רב יוסף, מר ארישא מתני לה וקשיא ליה, רב יהודה אסיפא מתני לה ולא קשיא ליה – ‘מעכשיו ולאחר שלשים יום’ וכו’ אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם, ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת אלא עד ל’ יום לאחר ל’ פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון; לרב מספקא ליה אי תנאה הואי אי חזרה הואי, לשמואל פשיטא ליה דתנאה הואי. ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא, ‘מהיום ולאחר מיתה – גט ואינו גט דברי חכמים, רבי אומר כזה גט’. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
