מסכת קידושין דף מז – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 47]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257496
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257415
קידושין דף מז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
לא שנו אלא דאמר לה ‘בזו ובזו ובזו’, אבל אמר לה ‘באלו’ – אפילו אוכלת נמי מקודשת, כי קא אכלה מדנפשה קאכלה. תניא כותיה דרבא, ‘התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז, או שאמר לה התקדשי לי באלו – אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת; בזו ובזו ובזו – אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת; בזו נטלתו ואכלתו בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד בזו – אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה’; האי ‘באלון ברמון באגוז’ היכי דמי? אילימא דאמר לה ‘או באלון או ברמון או באגוז’, ‘אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת’? והא ‘או’ קאמר! ואלא ‘באלון וברמון ובאגוז’ – היינו ‘בזו ובזו ובזו’! אלא לאו דאמר לה ‘באלו’, הא מדקתני סיפא ‘או שאמר לה התקדשי לי באלו’ – מכלל דרישא לאו ‘באלו’ עסקינן! פירושי קא מפרש, ‘התקדשי לי באלון ברמון באגוז כיצד? כגון דאמר לה התקדשי לי באלו, וקתני סיפא ‘בזו נטלתו ואכלתו אם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת’, ואילו רישא לא קא מפליג בין אוכלת למנחת, שמע מינה כל היכא דאמר לה ‘באלו’ – כי קא אכלה מנפשה קא אכלה, שמע מינה. הניחא למאן דאמר אסיפא קאי, ומאי ‘עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה’ – עד שיהא באחרונה שוה פרוטה, הכי נמי עד שיהא באחרונה שוה פרוטה; אלא לרב ושמואל דאמרי תרוייהו ארישא קאי, ואוכלת איצטריכא ליה, הכא כללי קחשיב פרטי לא קא חשיב! הא מני רבי היא, דאמר לא שנא ‘כזית כזית’ ולא שנא ‘כזית וכזית’ פרטא הוי: אמר רב, המקדש במלוה – אינה מקודשת, מלוה להוצאה ניתנה. נימא כתנאי ‘המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת’; מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה? ותסברא, אימא סיפא ‘ושוים במכר שזה קנה’ – אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במאי קני? אמר רב נחמן, הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי, והכא במאי עסקינן? כגון שאמר לה ‘התקדשי לי במנה’ ונמצא מנה חסר דינר, מר סבר כסיפא לה מילתא למיתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה. ואלא הא דאמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים – לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? אמרי, מנה חסר דינר – כסיפא לה מילתא למיתבעיה, מנה חסר תשעים ותשע – לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה. מיתיבי, ‘האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד – אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת; ובמלוה – אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת; רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר – מלוה
עמוד ב
הרי היא כפקדון’; עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע”ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנה שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה לא, אבל דכולי עלמא מקדש במלוה מקודשת! אמר (ליה) רבא, ותסברא, הא מתרצתא? הא משבשתא היא! האי פקדון – היכי דמי? אי דקביל עליה אחריות – היינו מלוה! אי דלא קביל עליה אחריות – אי הכי אדתני סיפא ‘ובמלוה אע”פ שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת’, ניפלוג וניתני בדידה – ‘במה דברים אמורים? שלא קבלה עליה אחריות, אבל קבלה עליה אחריות – אע”ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת’! אלא תריץ הכי, ‘ובמלוה אע”פ שנשתייר הימנה שוה פרוטה אינה מקודשת, ר’ שמעון בן אלעזר אומר משום ר”מ מלוה הרי היא כפקדון’. במאי קמיפלגי? אמר רבה, אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי, במלוה ברשות בעלים לחזרה והוא הדין לאונסין קמיפלגי, דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא והוא הדין לאונסים, ומר סבר מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים. ואמינא להו, לאונסים – כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי, מאי טעמא? לא גרעא משאלה – מה שאלה דהדרה בעינא חייב באונסים, מלוה לא כל שכן? אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. ואלא הא דאמר רב הונא, השואל קורדום מחבירו – ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה? לא, עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא, אבל בשאלה דהדרה בעינא – דברי הכל ביקע בו אין לא ביקע בו לא קנאו. נימא כתנאי ‘התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם, ר”מ אומר מקודשת, וחכ”א אינה מקודשת’; האי שטר חוב היכי דמי? אילימא שטר חוב דאחרים – היינו מלוה ביד אחרים! אלא לאו שטר חוב דידה, ובמקדש במלוה קמיפלגי! לעולם שטר חוב דאחרים, והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי. במלוה בשטר במאי פליגי? בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי, דתניא ‘אותיות נקנות במסירה דברי רבי, וחכ”א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב – לא קנה עד שיכתוב וימסור’; מר אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי. ואיבעית אימא, דכ”ע לית להו דרבי, והכא בדרב פפא קמיפלגי – דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה ‘קני לך הוא וכל שעבודיה’, מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא. ואיבעית אימא, דכולי עלמא אית להו דרב פפא, והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל