לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249447
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249494
סוטה דף מז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
רב ושמואל, חד אמר נס, וחד אמר נס בתוך נס. מאן דאמר נס – יער הוה דובים לא הוו. מ”ד נס בתוך נס – לא יער הוה ולא דובים הוו. וליהוי דובים ולא ליהוי יער? דבעיתי. אמר רבי חנינא, בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים. איני? והאמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע”פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה (מלכים א ג ד) ‘אלף עולות יעלה שלמה’, ואמר רבי יוסי בן חוני, רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה? תאותו מיהא לקללה הוי. (מלכים ב ב יט) ‘ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה’ וגו’. וכי מאחר דמים רעים וארץ משכלת, אלא מה טובתה? אמר רבי חנין, חן מקום על יושביו. אמר רבי יוחנן, שלשה חינות הן – חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו. תנו רבנן, שלשה חלאין חלה אלישע – אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר (מלכים ב יג יד) ‘ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו’. תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו. אלישע מאי היא? דכתיב (מלכים ב ה כג) ‘ויאמר נעמן הואל קח ככרים’, וכתיב ‘ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות’. ומי שקיל כולי האי? כסף ובגדים הוא דשקיל! אמר ר’ יצחק, באותה שעה היה אלישע עוסק בשמנה שרצים, אמר לו, רשע, הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים! ‘וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם’. (מלכים ב ז ג) ‘וארבעה אנשים היו מצורעים’, אמר רבי יוחנן, זה גחזי ושלשת בניו. (מלכים ב ח ז) ‘וילך אלישע דמשק’ – למה הלך? אמר ר’ יוחנן, שהלך להחזירו לגחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו, חזור בך! אמר לו, כך מקובלני ממך – כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? איכא דאמרי אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ, ואיכא דאמרי שם חקק לה אפומה והיתה אומרת ‘אנכי’ ו’לא יהיה לך’, ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה, דכתיב (מלכים ב ו א) ‘ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו’, מכלל דעד האידנא לא הוה דחיק. יהושע בן פרחיה מאי היא? כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן, שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה, ר’ יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא, שלח ליה שמעון בן שטח ‘מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים, אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה!’ אמר, ש”מ הוה ליה שלמא. כי אתא, אקלע לההוא אושפיזא, קם קמייהו ביקרא שפיר, עבדי ליה יקרא טובא. יתיב וקא משתבח, כמה נאה אכסניא זו! א”ל אחד מתלמידיו, רבי, עיניה טרוטות! א”ל, רשע, בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה. יומא חד הוה קרי קרית שמע, אתא לקמיה, הוה בדעתיה לקבוליה, אחוי ליה בידיה. סבר מדחא דחי ליה, אזל, זקף לבינתא, פלחא. אמר ליה, חזור בך! א”ל, כך מקובלני ממך – כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. דאמר מר, ‘כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל’. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת: מתני’. נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה – תצא ותרעה בעדר. משנערפה העגלה – תקבר במקומה, שעל ספק באתה מתחילתה, כיפרה ספיקה והלכה לה. נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג – הרי זה יהרג. עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית, אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית – היו עורפין. עד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית – היו עורפין. שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם – לא היו עורפין. משרבו הרוצחנין, בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן. משרבו המנאפים, פסקו המים המרים, ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר (הושע ד יד) ‘לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם’ וגו’. משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים, בטלו האשכלות, שנאמר (מיכה ז א) ‘אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי’. יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין.
עמוד ב
עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, ובימיו א”צ לשאול על הדמאי: גמ’. ת”ר, מנין שאם נערפה העגלה ואח”כ נמצא ההורג שאין פוטרת אותו? ת”ל (במדבר לה לג) ‘ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכה’: עד אחד אומר ראיתי את ההורג כו’: טעמא דמכחיש ליה, הא לא מכחיש ליה – עד אחד מהימן, מנהני מילי? דת”ר, (דברים כא א) ‘לא נודע מי הכהו’ – הא נודע מי הכהו, אפילו אחד בסוף העולם, לא היו עורפין. רבי עקיבא אומר, מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו, שלא היו עורפין? ת”ל (דברים כא ז) ‘ועינינו לא ראו’, והלא ראו. השתא דאמרת עד אחד מהימן, אידך חד היכי מצי מכחיש ליה? והאמר עולא, כל מקום שהאמינה תורה עד אחד – הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים? אמר לך עולא, תני ‘לא היו עורפין’. וכן א”ר יצחק, תני ‘לא היו עורפין’. ור’ חייא אמר, תני ‘היו עורפין’. ולרבי חייא קשיא דעולא, לא קשיא, כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה. תנן, ‘עד אחד אומר ראיתי את ההורג ושנים אומרים לא ראית – היו עורפין’; הא חד וחד – לא היו עורפין, תיובתא דרבי חייא! [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
