לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249444
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249491
סוטה דף מד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מת תופס ארבע אמות לטומאה; ותנא תונא ‘חצר הקבר – העומד בתוכה טהור והוא שיהו בה ארבע אמות, דברי בית שמאי, ב”ה אומרים ארבעה טפחים, במה דברים אמורים? שפתחה מלמעלה, אבל פתחה מן הצד דברי הכל ארבע אמות’. כלפי לייא? אדרבה, מן הצד מידריד ונפיק, מלמעלה – אי אפשר דלא מאהיל! אלא, ‘במה דברים אמורים? שפתחה מן הצד, אבל פתחה מלמעלה – ארבע אמות’. והני מילי חצר הקבר – דמסיימא מחיצתא, אבל מת בעלמא – תפיס: (דברים כ ז) מי האיש אשר ארש אשה כו’: ת”ר, ‘אשר ארס’ – אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואחד שומרת יבם, ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה – כולן חוזרין. (דברים כ ז) ‘לא לקח’ ו’לא לקחה’ – פרט לאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין. לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי – הא אמר (דברים כ ח) ‘הירא ורך הלבב’ זה המתיירא מעבירות שבידו? אפילו תימא ר’ יוסי הגלילי, כדרבה, דאמר רבה, לעולם אינו חייב עד שיבעול, מה טעם? ‘לא יקח’ משום ‘לא יחלל’, משום הכי אינו לוקה עד שיבעול. תנו רבנן, ‘אשר בנה’ ‘אשר נטע’ ‘אשר ארש’ – לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח”כ ישא אשה, ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי כד כז) ‘הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך’; ‘הכן בחוץ מלאכתך’ – זה בית, ‘ועתדה בשדה לך’ – זה כרם, ‘אחר ובנית ביתך’ – זו אשה. ד”א, ‘הכן בחוץ מלאכתך’ – זה מקרא, ‘ועתדה בשדה לך’ – זה משנה, ‘אחר ובנית ביתך’ – זה גמ’. ד”א, ‘הכן בחוץ מלאכתך’ – זה מקרא ומשנה, ‘ועתדה בשדה לך’ – זה גמרא, ‘אחר ובנית ביתך’ – אלו מעשים טובים. ר’ אליעזר בנו של ר”י הגלילי אומר, ‘הכן בחוץ מלאכתך’ – זה מקרא ומשנה וגמרא, ‘ועתדה בשדה לך’ – אלו מעשים טובים, ‘אחר ובנית ביתך’ – דרוש וקבל שכר: ואלו שאינן חוזרין הבונה ביה שער כו’: תנא, ‘אם הוסיף בו דימוס אחד – חוזר’: ר’ אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר: תנא, ‘מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע’: ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו’: תנו רבנן, (דברים כד ה) ‘אשה חדשה’; אין לי אלא אשה חדשה, אלמנה וגרושה מנין? תלמוד לומר ‘אשה’ מכל מקום. אם כן מה ת”ל? ‘אשה חדשה’ – מי שחדשה לו, יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו. ת”ר (דברים כד ה) ‘לא יצא בצבא’; יכול בצבא הוא דלא יצא, אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים? תלמוד לומר (דברים כד ה) ‘ולא יעבור עליו לכל דבר’. יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארס אשה ולא לקחה? ת”ל ‘עליו’ – עליו אי אתה מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים. ומאחר דכתב ‘לא יעבור’ – לא יצא בצבא למה לי? לעבור עליו בשני לאוין: מתני’. (דברים כ ח) ‘ויספו השוטרים לדבר אל העם’ וגו’, ר’ עקיבא אומר, ‘הירא ורך הלבב’ -כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר, ‘הירא ורך הלבב’ – זהו המתיירא מן העבירות שבידו; לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין – הרי הוא ‘הירא ורך הלבב’. (דברים כ ט) ‘והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם’, ובעקיבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור – הרשות בידו לקפח את שוקיו,
עמוד ב
שתחילת ניסה נפילה, שנאמר (שמואל א ד יז) ‘נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם’, ולהלן הוא אומר (שמואל א לא א) ‘וינוסו [אנשי] ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים’ וגו’. בד”א? במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה – הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים? במלחמות מצוה, אבל במלחמות חובה – הכל יוצאין, אפי’ חתן מחדרו וכלה מחופתה: גמ’. מאי איכא בין רבי יוסי לר”י הגלילי? איכא בינייהו עבירה דרבנן. כמאן אזלא הא דתניא ‘שח בין תפילה לתפילה – עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה’? כמאן? כר”י הגלילי. מאן תנא להא דתנו רבנן ‘שמע קול קרנות והרתיע, הגפת תריסין והרתיע, צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו – חוזר’? כמאן? לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי? בהא אפי’ ר’ יוסי הגלילי מודה, משום דכתיב (דברים כ ח) ‘ולא ימס את לבב אחיו כלבבו’: והיה ככלות השוטרים כו’: האי ‘מפני שתחילת ניסה נפילה’? ‘מפני שתחילת נפילה ניסה’ מבעי ליה! אימא ‘מפני שתחילת נפילה ניסה’: בד”א במלחמות הרשות כו’: א”ר יוחנן, רשות דרבנן – זו היא מצוה דרבי יהודה, מצוה דרבנן – זו היא חובה דרבי יהודה. אמר רבא, מלחמות יהושע לכבש – דברי הכל חובה, מלחמות בית דוד לרווחה – דברי הכל רשות, כי פליגי למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו, מר קרי לה מצוה ומר קרי רשות, נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה:
פרק תשיעי עגלה ערופה
מתני’. עגלה ערופה בלשון הקודש, שנאמר (דברים כא א) ‘כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך’. שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין. רבי יהודה אומר, חמשה, שנאמר ‘זקניך’ – שנים, ‘ושופטיך’ – שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד. נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים – לא היו עורפין, שנאמר ‘באדמה’ ולא טמון בגל, ‘נופל’ – ולא תלוי באילן, ‘בשדה’ – ולא צף על פני המים. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים או לעיר שאין בה ב”ד – לא היו עורפין. אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב”ד: גמ’. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
