לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249441
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249488
סוטה דף מא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
(נחמיה ח ג) ‘ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים”? אמר רב חסדא[ בעזרת נשים: וקורא אחרי מות ואך בעשור: ורמינהי ‘מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה’? אמר אביי, לא קשיא, כאן בכדי שיפסוק התורגמן, כאן בכדי שלא יפסוק התורגמן. והא עלה קתני ‘מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה; ועד כמה מדלגין? עד כדי שלא יפסוק התורגמן’, מכלל דבתורה כלל כלל לא! אלא אמר אביי, לא קשיא, כאן בענין אחד, כאן בשני עניינין. והתניא ‘מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין, וכאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו’: וגולל את התורה ומניחה בחיקו כו’: וכל כך למה? שלא להוציא לעז על ס”ת: ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה: וליכרכיה לספר וליקרי? א”ר הונא בר יהודה, א”ר ששת, לפי שאין גוללין ס”ת בצבור. וליתי ס”ת אחרינא וליקרי? רב הונא בר יהודה אמר, משום פגמו של ראשון. ר”ש בן לקיש אמר, לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה. ומי חיישינן לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא ר”ח טבת שחל להיות בשבת מביא שלש תורות וקורא אחת מעניינו של יום ואחת של ר”ח ואחת בשל חנוכה? תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא, חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא: ומברך עליה שמנה ברכות כו’: ת”ר, [מברכין] על התורה כדרך שמברכין בבהכ”נ, ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת עון כתיקנן, על המקדש בפני עצמו ועל הכהנים בפני עצמן, על ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה: והשאר תפלה: ת”ר, השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע, וחותם ב’שומע תפלה’. מכאן ואילך, כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו. וכל כך למה? כדי להראות חזותו לרבים: מתני’. פרשת המלך כיצד? מוצאי יו”ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. שנאמר (דברים לא י) ‘מקץ שבע שנים במועד’ וגו’. חזן הכנסת נוטל ס”ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ”ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים. וכשהגיע (דברים יז טו) ל’לא תוכל לתת עליך איש נכרי’ זלגו עיניו דמעות. אמרו לו, אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה! אחינו אתה! וקורא מתחילת (דברים א א) ‘אלה הדברים’ עד (דברים ו ד) ‘שמע’, ו’שמע’, ‘והיה אם שמוע’, ‘עשר תעשר’, ‘כי תכלה לעשר’, ופרשת המלך וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון: גמ’. ‘בשמיני’ סלקא דעתך? אימא ‘בשמינית’. וכל הני למה לי? צריכי, דאי כתב רחמנא ‘מקץ’ – הוה אמינא נימנו מהשתא ואע”ג דלא מתרמי בשמיטה, כתב רחמנא ‘שמיטה’. ואי כתב רחמנא ‘שמיטה’ – ה”א בסוף שמיטה, כתב רחמנא ‘במועד’. ואי כתב ‘במועד’ – ה”א מריש שתא, כתב רחמנא ‘בחג הסוכות’. ואי כתב רחמנא ‘בחג הסוכות’ – הוה אמינא אפי’ יו”ט אחרון, כתב רחמנא ‘בבוא כל ישראל’ –
עמוד ב
מאתחלתא דמועד: וחזן הכנסת נוטל ס”ת ונותנו לראש הכנסת: שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב! אמר אביי, כולה משום כבודו דמלך: והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד: ‘עומד’ – מכלל דיושב, והאמר מר ‘אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנא’ (שמואל ב ז יח) ‘ויבא המלך דוד וישב לפני ה’ ויאמר’ וגו”? כדאמר רב חסדא בעזרת נשים, הכא נמי בעזרת נשים: ושבחוהו חכמים: שבחוהו – מכלל דשפיר עבד, האמר רב אשי אפי’ למ”ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול – מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנא’ (דברים יז טו) ‘שום תשים עליך מלך’ – שתהא אימתו עליך? מצוה שאני: וכשהגיע ללא תוכל לתת: תנא משמיה דרבי נתן, ‘באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה, שהחניפו לו לאגריפס; אמר ר’ שמעון בן חלפתא, מיום שגבר אגרופה של חנופה – נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך’. דרש ר’ יהודה בר מערבא ואיתימא ר’ שמעון בן פזי, מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר (ישעיה לב ה) ‘לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע’ – מכלל דבעולם הזה שרי. ר’ שמעון בן לקיש אמר, מהכא (בראשית לג י) ‘כראות פני אלהים ותרצני’. ופליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי, משל של יעקב ועשו, למה הדבר דומה? לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו, אמר לו, טעם תבשיל זה שאני טועם – כתבשיל שטעמתי בבית המלך! אמר, ידע ליה מלכא! מיסתפי ולא קטיל ליה. אמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה – מביא אף לעולם, שנא’ (איוב לו יג) ‘וחנפי לב ישימו אף’, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, שנאמר (איוב לו יג) ‘לא ישועו כי אסרם’: סימן א”ף עוב”ר גיהנ”ם ביד”ו ניד”ה גול”ה: ואמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה – אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנא’ (משלי כד כד) ‘אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים’, ואין קוב אלא קללה, שנא’ (במדבר כג ח) ‘לא קבה אל’, ואין לאום אלא עוברין, שנא’ (בראשית כה כג) ‘ולאום מלאום יאמץ’. ואמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה – נופל בגיהנם, שנא’ (ישעיה ה כ) ‘הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע’ וגו’, מה כתיב אחריו? ‘לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה’ וגו’. ואמר רבי אלעזר, כל המחניף לחבירו – סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו – נופל ביד בניו, ואם אינו נופל ביד בניו – נופל ביד בן בנו, שנא’ (ירמיה כח) ‘ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה’ יקם ה’ את דבריך’, וכתי’
17 באוקטובר 2023
אין תגובות
