לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249438
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249485
סוטה דף לח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ככתבו ובמדינה בכינויו, במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר’ יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט כב) ‘וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם’: גמ’. תנו רבנן, (במדבר ו כג) ‘כה תברכו’ – בלשון הקודש; אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון? נאמר כאן ‘כה תברכו’, ונאמר להלן (דברים כז יב) ‘אלה יעמדו לברך את העם’, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש. רבי יהודה אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר ‘כה’ – עד שיאמרו בלשון הזה. תניא אידך, ”כה תברכו’ – בעמידה; אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפי’ בישיבה? נאמר כאן ‘כה תברכו’, ונאמר להלן ‘אלה יעמדו לברך’, מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. ר’ נתן אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים י ח) ‘לשרתו ולברך בשמו’ – מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה. ומשרת גופיה מנלן? דכתיב (דברים יח ה) ‘לעמוד לשרת”. תניא אידך, ”כה תברכו’ – בנשיאות כפים; אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? נאמר כאן ‘כה תברכו’, ונאמר להלן (ויקרא ט כב) ‘וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם’, מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות כפים’. קשיא ליה לר’ יונתן, אי מה להלן כהן גדול וראש חודש ועבודת צבור, אף כאן כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור? ‘ר’ נתן אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים יח ה) ‘הוא ובניו כל הימים’, מקיש בניו לו, מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים’, וכתיב ‘כל הימים’, ואיתקש ברכה לשירות. ותניא אידך, ”כה תברכו את בני ישראל’ – בשם המפורש; אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי? ת”ל (במדבר ו כז) ‘ושמו את שמי’ – שמי המיוחד לי. יכול אף בגבולין כן? נאמר כאן ‘ושמו את שמי’, ונאמר להלן (דברים יב ה) ‘לשום את שמו שם’, מה להלן בית הבחירה אף כאן בבית הבחירה. רבי יאשיה אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר (שמות כ כד) ‘בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך’; בכל מקום ס”ד? אלא מקרא זה מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך – שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך? בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי בבית הבחירה’. תניא אידך, ”כה תברכו את בני ישראל’ – אין לי אלא בני ישראל, גרים נשים ועבדים משוחררים מנין? ת”ל (במדבר ו כג) ‘אמור להם’ – לכולהו. תניא אידך, ”כה תברכו’ – פנים כנגד פנים; אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? ת”ל ‘אמור להם’ – כאדם האומר לחבירו’. תניא אידך, ”כה תברכו’ – בקול רם; או אינו אלא בלחש? ת”ל ‘אמור להם’ – כאדם שאומר לחבירו’. אמר אביי, נקטינן, לשנים קורא ‘כהנים’ ולא’ אינו קורא ‘כהן’, שנא’ ‘אמור להם’ – לשנים. ואמר רב חסדא, נקטינן, כהן קורא ‘כהנים’ ואין ישראל קורא ‘כהנים’, שנאמר ‘אמור להם’ – אמירה
עמוד ב
משלהם תהא. והילכתא כוותיה דאביי, ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא: (סימן מתאו”ה לברכ”ה דוכ”ן בעבוד”ה כו”ס מכי”ר נהנ”ה בעגל”ה): אמר ר’ יהושע בן לוי, מנין שהקב”ה מתאוה לברכת כהנים? שנאמר (במדבר ו כז) ‘ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם’. ואמר רבי יהושע בן לוי, כל כהן שמברך – מתברך, ושאינו מברך – אין מתברך, שנאמר (בראשית יב ג) ‘ואברכה מברכיך’. ואמר ר’ יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה לדוכן – עובר בשלשה עשה, ‘כה תברכו’, ‘אמור להם’, ‘ושמו את שמי’. רב אמר, חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא. ולא פליגי, הא דסליק לפרקים, הא דלא סליק לפרקים. ואמר ר’ יהושע בן לוי, כל כהן שאינו עולה בעבודה – שוב אינו עולה, שנאמר (ויקרא ט כב) ‘וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים’, מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. איני? והא ר’ אמי ורבי אסי סלקי! רבי אמי ורבי אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו, ממטא לא הוה מטו התם. וכדתני ר’ אושעיא, לא שנו אלא: שלא עקר את רגליו, אבל עקר את רגליו – עולה. ותנן נמי, ‘אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו – רשאי’, והוינן בה, הא לא עקר? אלא דנד פורתא, הכא נמי דעקר פורתא. ואמר ריב”ל, אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר (משלי כב ט) ‘טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל’, אל תיקרי ‘יבורך’ אלא ‘יברך’. ואמר ר’ יהושע בן לוי, מנין שאפי’ עופות מכירין בצרי העין? שנאמר (משלי א יז) ‘כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף’. ואמר רבי יהושע בן לוי, כל הנהנה מצרי העין – עובר בלאו, שנאמר (משלי כג ו) ‘אל תלחם את לחם רע עין וגו’ כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך’ וגו’. רב נחמן בר יצחק אמר, עובר בשני לאוין, ‘אל תלחם’ ו’אל תתאו’. וא”ר יהושע בן לוי, אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר (דברים כא ז) ‘וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה’; וכי על לבנו עלתה שזקני ב”ד שופכי דמים הם? אלא לא בא לידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו; לא בא לידינו ופטרנוהו – בלא מזונות, לא ראינוהו והנחנוהו – בלא לוייה. אמר אדא א”ר שמלאי, בית הכנסת שכולה כהנים – כולן עולין לדוכן. למי מברכין? אמר ר’ זירא, לאחיהם שבשדות. איני? והתני אבא בריה דרב מנימין בר חייא ‘עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה’? לא קשיא, הא דאניסי, הא דלא אניסי. והתני רב שימי מבירתא דשיחורי ‘בית הכנסת שכולה כהנים – מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן’? לא קשיא, הא דאישתייר בי עשרה, הא דלא אישתייר בי עשרה. גופא, תנא אבא בריה דרב מנימין בר חייא ‘עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה’. פשיטא, אריכי באפי גוצי – לא מפסקי, תיבה – לא מפסקא; מחיצה מאי? [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
