לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249410
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249457
סוטה דף י
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
[חסר בתחילת הדף עקב מגבלות מקום] דרש רבא, מפני מה נענש אסא? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א טו כב) ‘והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי’, מאי ‘אין נקי’? אמר רב יהודה אמר רב, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה: כתיב (שופטים יד א) ‘וירד שמשון תמנתה’, וכתיב (בראשית לח יג) ‘הנה חמיך עולה תמנתה’? א”ר אלעזר, שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה, יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה. ר’ שמואל בר נחמני אמר, שתי תמנאות היו, חדא בירידה וחדא בעליה. רב פפא אמר, חדא תמנה הואי, דאתי מהאי גיסא ירידה, ודאתי מהאי גיסא עליה, כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש. (בראשית לח יד) ‘ותשב בפתח עינים’, א”ר אלכסנדרי, מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו. ר’ חנין א”ר, מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר (יהושע טו לד) ‘תפוח והעינם’. ר’ שמואל בר נחמני אמר, שנתנה עינים לדבריה כשתבעה; אמר לה, שמא נכרית את? אמרה ליה, גיורת אני! שמא אשת איש את? אמרה ליה, פנויה אני! שמא קיבל בך אביך קידושין? אמרה ליה, יתומה אני! שמא טמאה את? אמרה ליה, טהורה אני!: (בראשית כא לג) ‘ויטע אשל בבאר שבע’, אמר ריש לקיש, מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס, וחד אמר פונדק. בשלמא למ”ד פרדס – היינו דכתיב ‘ויטע’, אלא למ”ד פונדק – מאי ‘ויטע’? כדכתיב (דניאל יא מה) ‘ויטע אהלי אפדנו’ וגו’. ‘ויקרא שם בשם ה’ אל עולם’, אמר ריש לקיש, אל תיקרי ‘ויקרא’,
עמוד ב
אלא ‘ויקריא’, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב”ה בפה כל עובר ושב; כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם! (בראשית לח טו) ‘ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה’, משום דכסתה פניה חשבה לזונה? א”ר אלעזר, שכסתה פניה בבית חמיה, דא”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן, כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה – זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים; מנלן? מתמר, נביאים – דכתיב (ישעיה א א) ‘חזון ישעיהו בן אמוץ’, מלכים – מדוד, ואמר רבי לוי, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, אמוץ ואמציה אחים הוו. (בראשית לח כה) ‘היא מוצאת’. ‘היא מיתוצאת’ מיבעי ליה? א”ר אלעזר, לאחר שנמצאו סימניה – בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן. היינו דכתיב (תהילים נו א) ‘למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם’, א”ר יוחנן, משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת, ‘לדוד מכתם’ – שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל. דבר אחר, ‘מכתם’ – שהיתה מכתו תמה, שנולד כשהוא מהול. דבר אחר, ‘מכתם’ – כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו. (בראשית לח כה) ‘והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה’. ותימא ליה מימר? אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר’ שמעון בן יוחי, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים! מנלן? מתמר. (בראשית לח כה) ‘הכר נא’, א”ר חמא ברבי חנינא, ב’הכר’ בישר לאביו, ב’הכר’ בישרוהו; ב’הכר’ בישר – (בראשית לז לב) ‘הכר נא הכתנת בנך היא’, ב’הכר’ בישרוהו – ‘הכר נא למי’. ‘נא’ – אין נא אלא לשון בקשה; אמרה ליה, בבקשה ממך, הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני! (בראשית לח כו) ‘ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני’, היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א”ר שמעון חסידא, יוסף שקדש ש”ש בסתר – זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב”ה, דכתיב (תהילים פא ו) ‘עדות ביהוסף שמו’, יהודה שקדש ש”ש בפרהסיא – זכה ונקרא כולו על שמו של הקב”ה. כיון שהודה ואמר ‘צדקה ממני’, יצתה בת קול ואמרה – אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג’ מבניך מן האור! מאן נינהו? חנניה מישאל ועזריה. ‘צדקה ממני’. מנא ידע? יצתה בת קול ואמרה ‘ממני יצאו כבושים’. (בראשית לח כו) ‘ולא יסף עוד לדעתה’, אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי, כיון שידעה שוב לא פסק ממנה, כתיב הכא ‘ולא יסף עוד לדעתה’, וכתיב התם (דברים ה כב) ‘קול גדול ולא יסף’: אבשלום נתגאה בשערו וכו’: ת”ר, אבשלום בשערו מרד, שנאמר (שמואל ב יד כה) ‘וכאבשלום לא היה איש יפה וגו’ ובגלחו את ראשו (וגו’) והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך’. תנא, אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה. לפיכך נתלה בשערו, שנאמר (שמואל ב יח ט) ‘ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר’. [שקל ספסירא בעא למיפסקיה.] תנא דבי רבי ישמעאל, באותה שעה נבקע שאול מתחתיו. (שמואל ב יט א) ‘וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך, וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני [אבשלום], מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני, והמלך לאט את פניו, ויזעק המלך קול גדול, בני אבשלום אבשלום בני בני’. הני תמניא בני למה? שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך – איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה, ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי. (שמואל ב יח יח) ‘ואבשלום לקח ויצב לו בחייו’, מאי לקח? אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו. ‘את מצבת אשר בעמק המלך’ וגו’, א”ר חנינא בר פפא, בעצה עמוקה של מלכו של עולם,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
