לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249412
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249459
סוטה דף יב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
דיקא נמי דכתיב (יהושע יד ו) ‘הקניזי’, ש”מ. ‘עזובה’ זו מרים, ולמה נקרא שמה עזובה? שהכל עזבוה מתחילתה. ‘הוליד’? והלא מינסב הוה נסיב לה! א”ר יוחנן, כל הנושא אשה לשם שמים – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. ‘יריעות’ – שהיו פניה דומין ליריעות. ‘ואלה בניה’ – אל תקרי ‘בניה’ אלא ‘בוניה’. ‘ישר’ – שישר את עצמו. ‘שובב’ – ששיבב את יצרו. ‘וארדון’ – שרדה את יצרו. ואיכא דאמרי, על שהיו פניה דומין לורד. (דברי הימים א ד ה) ‘ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה’, ‘אשחור’ זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור? שהושחרו פניו בתעניות, ‘אבי’ – שנעשה לה כאב, ‘תקוע’ – שתקע את לבו לאביו שבשמים, ‘היו שתי נשים’ – נעשה מרים כשתי נשים, ‘חלאה ונערה’ – לא חלאה ונערה הואי אלא בתחילה חלאה ולבסוף נערה. (דברי הימים א ד ז) ‘ובני חלאה צרת וצהר ואתנן’, ‘צרת’ – שנעשית צרה לחברותיה, ‘צהר’ – שהיו פניה דומין כצהרים, ‘אתנן’ – שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו. (שמות א כב) ‘ויצו פרעה לכל עמו’, א”ר יוסי בר’ חנינא, אף על עמו גזר. ואמר ר”י בר’ חנינא, שלש גזירות גזר, בתחילה ‘אם בן הוא והמתן אותו’, ולבסוף ‘כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו’, ולבסוף אף על עמו גזר. (שמות ב א) ‘וילך איש מבית לוי’, להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא, שהלך בעצת בתו. תנא, ‘עמרם גדול הדור היה, כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע ‘כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו’, אמר, לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן; אמרה לו בתו, אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות, פרעה לא גזר אלא בעוה”ז ואתה בעוה”ז ולעוה”ב, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר (איוב כב כח) ‘ותגזר אומר ויקם לך’! עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן’. ‘ויקח’, ‘ויחזור’ מיבעי ליה? א”ר יהודה בר זבינא, שעשה לו מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו (תהילים קיג ט) ‘אם הבנים שמחה’. ‘את בת לוי’ – אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה ‘בת’, דא”ר חמא בר’ חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר (במדבר כו נט) ‘אשר ילדה אותה ללוי במצרים’ – לידתה במצרים ואין הורתה במצרים? א”ר יהודה, שנולדו בה סימני נערות. (שמות ב ב) ‘ותהר האשה ותלד בן’ – והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא? א”ר יהודה בר זבינא, מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. (שמות ב ב) ‘ותרא אותו כי טוב הוא’ – תניא ‘ר”מ אומר טוב שמו, ר’ יהודה אומר טוביה שמו, רבי נחמיה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור’, כתיב הכא ‘ותרא אותו כי טוב הוא’, וכתיב התם (בראשית א ד) ‘וירא אלהים את האור כי טוב’. (שמות ב ב) ‘ותצפנהו שלשה ירחים’, דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה, והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. (שמות ב ג) ‘ולא יכלה עוד הצפינו’, אמאי תצפניה ותיזיל? אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם כי היכי דלישמעינהו ומעוי (בהדיהו), דכתיב (שיר השירים ב טו) ‘אחזו לנו שועלים שועלים קטנים’ וגו’. (שמות ב ג) ‘ותקח לו תבת גומא’, מאי שנא גומא? א”ר אלעזר, מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. רבי שמואל בר נחמני אמר, דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה. ‘ותחמרה בחמר ובזפת’ – תנא ‘חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע’. ‘ותשם בה את הילד ותשם בסוף’, רבי אלעזר אומר ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר
עמוד ב
אגם, כדכתיב (ישעיה יט ו) ‘קנה וסוף קמלו’. ‘ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור’, א”ר יוחנן משום ר’ שמעון בן יוחי, מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה, וכן הוא אומר (ישעיה ד ד) ‘אם רחץ ה’ את צואת בנות ציון’ וגו’. ‘ונערותיה הולכות’ וגו’, א”ר יוחנן, אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר (בראשית כה לב) ‘הנה אנכי הולך למות’. (שמות ב ה) ‘ותרא את התיבה בתוך הסוף’, כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה, אמרו לה, גבירתנו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה – אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך! בא גבריאל וחבטן בקרקע. ‘ותשלח את אמתה ותקחה’, ר’ יהודה ור’ נחמיה, חד אמר ידה וחד אמר שפחתה. מ”ד ידה, דכתיב ‘אמתה ‘, ומ”ד שפחתה, מדלא כתיב ‘ידה’. ולמ”ד שפחתה, הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע? דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ידה! הא קמ”ל דאישתרבב אישתרבובי, דאמר מר, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב (תהילים ג ח) ‘שני רשעים שברת’, ואמר ריש לקיש, אל תיקרי ‘שברת’ אלא ‘שריבבתה’. ‘ותפתח ותראהו את הילד’, ‘ותרא’ מיבעי ליה? א”ר יוסי ברבי חנינא, שראתה שכינה עמו. ‘והנה נער בכה’, קרי ליה ילד וקרי ליה נער? תנא, ‘הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, א”כ עשיתו למשה רבינו בעל מום! אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה, שמא לא אזכה לחופתו’. ‘ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה’, מנא ידעה? א”ר יוסי ברבי חנינא, שראתה אותו מהול. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
