לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249409
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249456
סוטה דף ט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
פניה מוריקות, היא כחלה לו עיניה – לפיכך עיניה בולטות, היא קלעה לו את שערה – לפיכך כהן סותר את שערה, היא הראתה לו באצבע – לפיכך ציפורניה נושרות, היא חגרה לו בצילצול – לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה, היא פשטה לו את יריכה – לפיכך יריכה נופלת, היא קיבלתו על כריסה – לפיכך בטנה צבה, היא האכילתו מעדני עולם – לפיכך קרבנה מאכל בהמה, היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים – לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש, היא עשתה בסתר (תהילים צא א) ‘יושב בסתר עליון’ שם בה פנים, שנאמר (איוב כד טו) ‘ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין’ וגו’, דבר אחר, היא עשתה בסתר – המקום פירסמה בגלוי, שנאמר (משלי כו כו) ‘תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל’ (וגו’)’. ומאחר דנפקא ליה מ’אחת לאחת למצא חשבון’, (ישעיה ט ד) ‘כי כל סאון סואן ברעש’ למה לי? לכמדה. ומאחר דנפקא ליה מ’כי כל סאון סואן ברעש’, (ישעיה כז ח) ‘בסאסאה בשלחה תריבנה’ למה לי? לכדרב חיננא בר פפא, דא”ר חיננא בר פפא, אין הקב”ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה, שנאמר ‘בסאסאה בשלחה’ וגו’. איני? והאמר רבא, שלשה כוסות האמורות במצרים למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה? וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו, והתניא ‘אמר רבי יהודה, מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר’ עקיבא, אמר מנימין גר המצרי, אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה – כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל’? אלא אי איתמר הכי איתמר, א”ר חיננא בר פפא, אין הקב”ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו, שנאמר ‘בסאסאה בשלחה תריבנה’ וגו’. אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא, מ”ד (מלאכי ג ו) ‘כי אני ה’ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם’; ‘אני ה’ לא שניתי’ – לא הכיתי לאומה ושניתי לה, ‘ואתם בני יעקב לא כליתם’ – היינו דכתיב (דברים לב כג) ‘חצי אכלה בם’, חצי כלין והן אינן כלין. אמר רב המנונא, אין הקב”ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר (איוב כ כב) ‘במלאות ספקו יצר לו’ וגו’. דרש ר’ חיננא בר פפא, מאי דכתיב (תהילים לג א) ‘רננו צדיקים בה’ לישרים נאוה תהלה’? אל תקרי ‘נאוה תהלה’ אלא ‘נוה תהלה’, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, דוד – דכתיב (איכה ב ט) ‘טבעו בארץ שעריה’, משה – דאמר מר ‘משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו’. היכא? אמר רב חסדא, אמר אבימי, תחת מחילות של היכל. תנו רבנן, ‘סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה – מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה, שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו.
עמוד ב
וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו – מה שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו. אמר הקב”ה, אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו (בראשית ג יד) ‘ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה’. אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו ‘על גחונו ילך’. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו ‘עפר יאכל’. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ‘איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה’, וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם – מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם: בירך התחילה בעבירה וכו’: מנא ה”מ? אילימא משום דכתיב (במדבר ה כא) ‘בתת ה’ את יריכך נופלת ואת בטנך צבה’, והכתיב (במדבר ה כז) ‘וצבתה בטנה ונפלה ירכה’? אמר אביי, כי לייט – לייט תחילה ירך והדר בטן לייט, ומיא כי בדקי – כי אורחייהו בדקי, בטן ברישא והדר ירך. בקללה נמי כתיב (במדבר ה כב) ‘לצבות בטן ולנפיל ירך’? ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך, שלא להוציא לעז על מים המרים: מתני’. שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים טז כא) ‘ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו’. אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא על עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות, שנאמר (שמואל ב יח טו) ‘ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב’. ולפי שגנב ג’ גנבות, לב אביו ולב ב”ד ולב ישראל, (שנאמר (שמואל ב טו ו) ‘ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל’,) לפיכך נתקעו בו ג’ שבטים, שנאמר (שמואל ב יח יד) ‘ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום’. וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב ד) ‘ותתצב אחותו מרחוק’, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז’ ימים במדבר, שנאמר (במדבר יב טו) ‘והעם לא נסע עד האסף מרים’. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ ז) ‘ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו עמו גם רכב גם פרשים’, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שמות יג יט) ‘ויקח משה את עצמות יוסף עמו’, מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד ו) ‘ויקבור אותו בגיא’. לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיה נח ח) ‘והלך לפניך צדקך כבוד ה’ יאספך’: גמ’. ת”ר, ‘שמשון בעיניו מרד, שנאמר (שופטים יד ג) ‘ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני’, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים טז כא) ‘ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו”. איני? והכתיב (שופטים יד ד) ‘ואביו ואמו לא ידעו כי מה’ הוא’? כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל. תניא, ‘רבי אומר, תחילת קלקולו בעזה, לפיכך לקה בעזה’. תחילת קלקולו בעזה, דכתיב (שופטים טז א) ‘וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה’ וגו’. לפיכך לקה בעזה, [חסר סוף העמוד עקב מגבלות מקום]
23 בינואר 2024
אין תגובות
