לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249408
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249455
סוטה דף ח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
התם קיימא! דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה, דתניא, ‘רבי שמעון בן אלעזר אומר, בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן’: ששם משקין את הסוטות וכו’: בשלמא סוטות, דכתיב (במדבר ה יח) ‘והעמיד הכהן את האשה לפני ה”, מצורעין נמי, דכתיב (ויקרא יד יא) ‘והעמיד הכהן המטהר’ וגו’, אלא יולדת מאי טעמא? אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו, דתניא ‘אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו’ – אי הכי זבין וזבות נמי? אה”נ, ותנא חדא מינייהו נקט. ת”ר, ‘אין משקין שתי סוטות כאחת, כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה; רבי יהודה אומר, לא מן השם הוא זה, אלא אמר קרא (במדבר ה יג) ‘אותה’ לבדה’. ות”ק, הכתיב ‘אותה’? ת”ק – ר”ש היא, דדריש טעם דקרא, ומה טעם קאמר? מה טעם ‘אותה’ לבדה? כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה. מאי בינייהו? איכא בינייהו רותתת. ורותתת מי משקין? והא אין עושין מצות חבילות חבילות, דתנן ‘אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות’? אמר אביי ואיתימא רב כהנא, לא קשיא, כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים: והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן, ‘(במדבר ה יח) ‘ופרע את ראש האשה’, אין לי אלא ראשה, גופה מנין? ת”ל ‘האשה’, אם כן מה ת”ל ‘ופרע את ראשה’? מלמד שהכהן סותר את שערה’: ר’ יהודה אומר אם היה לבה וכו’: למימרא דר’ יהודה חייש להרהורא ורבנן לא חיישי, והא איפכא שמעינן להו, דתניא ‘האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה, דברי רבי יהודה, וחכ”א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה’! אמר רבה, הכא טעמא מאי? שמא תצא מב”ד זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה, התם הא מסתלקא. וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית’, האמר רבא, גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. אמר רבא, דר’ יהודה אדר’ יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן ל”ק? אלא אמר רבא, דר’ יהודה אדר’ יהודה ל”ק – כדשנין,
עמוד ב
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא – הכא טעמא מאי? משום (יחזקאל כג מח) ‘ונוסרו כל הנשים’, התם אין לך ייסור גדול מזה. וכי תימא לעביד בה תרתי, אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, אמר קרא (ויקרא יט יח) ‘ואהבת לרעך כמוך’ – ברור לו מיתה יפה. לימא דרב נחמן תנאי היא? לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי – מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה, ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה: היתה מכוסה לבנים וכו’: תנא, ‘אם היו שחורים נאים לה – מכסין אותה בגדים מכוערים’: היו עליה כלי זהב וכו’: פשיטא! השתא נוולי מנוויל לה, הני מיבעיא? מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי, כדאמרי אינשי ‘שליח ערטיל וסיים מסאני’, קמ”ל: ואחר כך מביא חבל וכו’: בעא מיניה רבי אבא מרב הונא, חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא, ובצלצול קטן נמי סגי, או דילמא משום דאמר מר ‘היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה’ – מעכב? א”ל, תניתוה, ‘ואח”כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה’: וכל הרוצה לראות בה יראה וכו’: הא גופא קשיא, אמרת ‘כל הרוצה לראות בה רואה’, אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי, והדר תני ‘כל הנשים מותרות לראותה’ – נשים אין אנשים לא! אמר אביי, תרגמה אנשים. אמר ליה רבא, והא ‘כל הרוצה לראות בה רואה’ קתני? אלא אמר רבא, ‘כל הרוצה לראות בה רואה’ – לא שנא גברי ולא שנא נשי, ונשים חייבות לראותה, שנאמר (יחזקאל כג מח) ‘ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה’: מתני’. במדה שאדם מודד בה מודדין לו – היא קשטה את עצמה לעבירה, המקום נוולה. היא גלתה את עצמה לעבירה, המקום גלה עליה. בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט: גמ’. אמר רב יוסף, אף על גב דמדה בטילה – במדה לא בטיל, דאמר רב יוסף, וכן תני ר’ חייא, מיום שחרב בהמ”ק, אע”פ שבטלה סנהדרי – ארבע מיתות לא בטלו. והא בטלו? אלא דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה – או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה – או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה – או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו, מי שנתחייב חניקה – או טובע בנהר או מת בסרונכי. תניא, ‘היה רבי אומר, מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו? שנאמר (ישעיה כז ח) ‘בסאסאה בשלחה תריבנה’; אין לי אלא סאה, מנין לרבות תרקב וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא, מנין? תלמוד לומר (ישעיה ט ד) ‘כי כל סאון סואן ברעש’, ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול? תלמוד לומר (קהלת ז כז) ‘אחת לאחת למצוא חשבון’, וכן מצינו בסוטה – שבמדה שמדדה בה מדדו לה, היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו – לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל, היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה – לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה, היא קשטה לו פניה – לפיכך
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
