לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249406
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249453
סוטה דף ו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה? ואיכא דאמרי, אמר רב יוסף, הכתוב קראו אחר, שאין בן זוגו של ראשון, שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי? אמר ליה אביי, אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתיבם, דהכתוב קראו אחר? גביה דהאי מיהא בשם טוב הוה קיימא. רבא אמר, ק”ו, אם נאסרה במותר לה, באסור לה לא כל שכן? אמר ליה אביי, אלא מעתה כ”ג שקידש את האלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט, לא תתיבם, אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן? נאסרה? הא אסירא וקיימא! מותר לה? אסור לה הוא! אלא אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל, לא תתיבם, אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן? אונס בישראל מישרא שרי, וגבי דהאי (מיהא) ליכא איסורא: מתני’. ואלו אסורות מלאכול בתרומה – האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך: גמ’. אמר רב עמרם, הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהר לן עיינין ממתניתין, סוטה שיש לה עדים במדינת הים – אין המים בודקין אותה, מ”ט? דאמר קרא (במדבר ה יג) ‘ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה’, דליכא דידע בה, לאפוקי הא דהא איכא דידע בה; ואנהר לן עיינין ממתני’, דקתני ‘ושבאו לה עדים שהיא טמאה’, דאתו עדים אימת? אי נימא מקמי דתשתי – זונה היא! אלא לבתר דשתאי, אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה – שפיר, אלא אי אמרת מים בודקין אותה – תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו? אמר ליה רב יוסף, לעולם אימא לך מים בודקין אותה, והא אימור זכות תולה לה. במאי קמיפלגי? במתנוונה דרבי, דתנן ‘רבי אומר זכות תולה במים המרים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף שהיא מתה באותה מיתה’; רב ששת סבר – בין לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה, ורב יוסף סבר – לרבי הויא מתנוונה, לרבנן לא הויא מתנוונה. מתיב רב שימי בר אשי, ‘ר’ שמעון אומר, אין זכות תולה במים המרים, ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים – מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות, ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים טמאות היו אלא שתלה להן זכות’, ואם איתא יש לה עדים במדינת הים נמי- אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים? לר’ שמעון קאמרת? לר’ שמעון מדזכות לא תליא – עדים נמי לא תלו. מתיב רב, ‘ואלו שמנחותיהן נשרפות –
עמוד ב
האומרת טמאה אני, ושבאו לה עדים שהיא טמאה’; דאתו עדים אימת? אילימא מקמי דתקדוש – תיפוק לחולין! אלא לבתר דקדוש – אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה, אלמא בת מקדש ומקרב היא, וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש, ומשום הכי מנחתה נשרפת, אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה – תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש, ותיפוק לחולין! אמר רב יהודה מדיסקרתא, כגון שזינתה בעזרה, דכי קדוש מעיקרא – שפיר קדוש. מתקיף לה רב משרשיא, והלא פירחי כהונה מלוין אותה? שזינתה מפירחי כהונה עצמן. רב אשי אמר, כגון שנצרכה לנקביה, דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה? רב פפא אמר, לעולם כדאמרינן מעיקרא, ודקאמרת תיפוק לחולין? מדרבנן, גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. מתיב רב מרי, ‘נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי – הרי היא ככל המנחות ותפדה, משקדשה בכלי – הרי היא ככל המנחות ותשרף, קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד שמתה היא – הרי היא ככל המנחות ותשרף, קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא – הרי היא ככל המנחות ותאכל, שעל הספק באת מתחילה, כיפרה ספיקה והלכה לה, באו לה עדים שהיא טמאה – מנחתה נשרפת, נמצאו עדיה זוממין – מנחתה חולין’? עדים זוממין קאמרת? עדים זוממין קלא אית להו. תניא כוותיה דרב ששת ולאו מטעמיה, ”טהורה’ – ולא שיש לה עדים במדינת הים, ו’טהורה’ – ולא שתלתה לה זכות, ‘היא’ – ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה’. ורבי שמעון, נהי דוי”ו לא דריש, והא איכא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
