לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244576
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244640
נזיר דף נג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות? בתר דשמעה מר”ע. ת”ש, ‘שמאי אומר עצם אחד מן שדרה או מן גולגולת’? שאני שמאי דמחמיר טפי. ליפשוט מינה, טעמא דשמאי דמחמי’, הא לרבנן עד דאיכא חצי קב עצמו’! דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד, אבל ברובע עצמות אפילו רבנן מודו. אמר רבי אליעזר, זקנים הראשונים, מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל, ומקצתן היו אומרים אף רובע עצמות ורביעית דם לכל; ב”ד שלאחריהם אמרו, חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל, רובע עצמות ורביעית דם לתרומה וקדשים, אבל לא לנזיר ועושה פסח. מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת? אמר רבי יעקב בר אידי, מפי שמועה אמרו, מפי חגי זכריה ומלאכי: על אלו הנזיר מגלח: ‘על אלו’ דרישא למעוטי עצם כשעורה, דעל מגעו ועל משאו אין ועל אהילו לא, ו’על אלו’ דסיפא למעוטי אבן הסכוכית: וחצי קב עצמות:
עמוד ב
חצי קב עצמות – אין, רובע עצמות – לא; היכי דמי? אילימא דאית בהון עצמות כשעורה – תיפוק ליה משום עצם כשעורה! אלא דאקמח אקמוחי: על אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי: אין עליהן בשר כראוי מאי? רבי יוחנן אמר, אין הנזיר מגלח עליהן. ריש לקיש אמר, הנזיר מגלח עליהן. רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח עליהן – דהא קתני ברישא ‘על אבר מן המת ועל אבר מן החי וכו’ שיש עליהן כזית בשר’ – אין, אבל אין עליהם – לא. ור’ שמעון בן לקיש אומר מגלח – מדלא קתני בסיפא. ורבי יוחנן אמר לך, כל היכא דמשמע מכללא לא קתני בסיפא. והא חצי קב עצמות דמשמע חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא, וקתני בסיפא רובע עצמות! התם אי לאו רובע עצמות – הוה אמינא אפי’ על מגעו ועל משאו לא, להכי איצטריך למיתני רובע עצמות, דעל אהילן הוא דאין הנזיר מגלח. והא חצי לוג דם דשמעת מינה חצי לוג דם אין רביעית דם לא, וקתני בסיפא רביעית דם! התם לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר רבי עקיבא רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל. האי אבר מן המת היכי דמי? אי דאית ביה עצם כשעורה – מ”ט דרבי יוחנן? ואי דלית ביה עצם כשעורה – מ”ט דריש לקיש? אמר לך ריש לקיש, לעולם דלית ביה עצם כשעורה, ואפ”ה רחמנא רבייה, דתניא ‘(במדבר יט טז) ‘וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת’, ‘על פני השדה’ – זה המאהיל על פני המת, ‘בחלל’ – זה אבר מן החי ויש לו להעלות ארוכה, ‘חרב’ – ה”ז כחלל, ‘או במת’ – זה אבר הנחלל מן המת, ‘או בעצם אדם’ – זה רובע עצמות, ‘או בקבר’ – זה קבר סתום,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
