לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244568
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244632
נזיר דף מה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מכדי שערי ניקנור היכא קיימין? בשערי לוייה, והתניא ‘טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה, ולא טמא מת בלבד – אלא אפי’ מת עצמו, שנאמר (שמות יג יט) ‘ויקח משה את עצמות יוסף עמו’, מאי ‘עמו’? עמו במחיצתו, עמו במחנה לוייה’? אלא (אמר אביי,) טבול יום של זב כזב דמי, ואפ”ה כיון דמחוסר כפרה לא עייל. ואי במחנה לוייה קאי, אמאי קא קרי ליה אהל מועד? למימרא מה התם מחוסר כפרה לא עייל, אף למחנה לוייה נמי מחוסר כפרה לא עייל. והתם מנלן? דתניא ‘(במדבר יט יג) ‘טמא יהיה’ – לרבות טבול יום, ‘עוד טומאתו בו’ – לרבות מחוסר כפרה’: מתני’. תגלחת הטהרה כיצד? היה מביא ג’ בהמות, חטאת עולה ושלמים, ושוחט את השלמים ומגלח עליהם, דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר, לא היה מגלח אלא על החטאת, שהחטאת קודמת בכל מקום. ואם גלח על אחת משלשתן – יצא. רשב”ג אומר, הביא ג’ בהמות ולא פירש – הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה תקרב עולה, לשלמים תקרב שלמים: גמ’. ת”ר, ‘(במדבר ו יח) ‘וגלח הנזיר פתח אהל מועד’ וגו’ – בשלמים הכתוב מדבר, שנאמר (ויקרא ג ב) ‘ושחטו פתח אהל מועד’; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? אמרת, אם כן דרך בזיון הוא! רבי יאשיה אומר, אינו צריך, הרי אמרה תורה (שמות כ כו) ‘לא תעלה במעלות על מזבחי’ – ק”ו לדרך בזיון. [נ”א במדרש בפרשה נשא (ד’ רמ”ב), ‘וגלח הנזיר’, רבי יאשיה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו וכו’? אם כך אמרה תורה לא תעלה וכו’, ק”ו לדבר שלא יגלח פתח אהל מועד, אלא בשלמים הכתוב מדבר.] ר’ יצחק אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר (במדבר ו יח) ‘ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש’ וגו’ – מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה. איכא דאמרי, רבי יצחק אומר בשלמים הכתוב מדבר; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? תלמוד לומר ‘ולקח את שער ראש נזרו’ – מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר, ‘וגלח הנזיר פתח אהל מועד’ – כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח’. ר”ש שזורי אומר, ‘וגלח הנזיר פתח אהל מועד’ – ולא נזירה,
עמוד ב
שמא יתגרו בה פרחי כהונה. אמר לו, לדבריך סוטה תוכיח דכתיב בה (במדבר ה יח) ‘והעמידה לפני ה”, ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה? אמר להן, זו כוחלת ופוקסת, זו אינה כוחלת ופוקסת: מתני’. היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד. ואם גילח במדינה – לא היה משלח תחת הדוד. במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה – לא היה משלח תחת הדוד. ר”מ אומר, הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד: גמ’. נוטל שער ראש נזרו. ת”ר, ‘ואח”כ נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש נזרו, ומשלח תחת הדוד של שלמים, ואם שילח תחת הדוד של חטאת ואשם – יצא’. אשם בנזיר [טהור] מי איכא? אמר רבא, ה”ק, ‘ואם נזיר טמא – משלח תחת הדוד של אשם יצא’. מנה”מ? אמר רבא, אמר קרא (במדבר ו יח) ‘אשר תחת זבח השלמים’ – מזבחו יהא תחתיו. ואם שילח תחת הדוד של חטאת יצא, מ”ט? אמר קרא, ‘זבח’ – לרבות את החטאת ואשם. והא אפיקתיה להאי זבח מרוטב? א”כ לימא קרא ‘מרוטב השלמים’, מאי ‘זבח’? ש”מ לרבות חטאת ואשם. ואימא כולה לחטאת ואשם הוא דאתא? א”כ לימא ‘שלמים וזבח’, מאי ‘זבח השלמים’? שמע מינה תרתי. תנו רבנן, ‘הכל היו משלחין תחת הדוד, חוץ מטמא שגילח במדינה, מפני ששערו נקבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, טהורים כאן וכאן היו משלחין, טמאים כאן וכאן לא היו משלחין. וחכ”א, הכל לא היו משלחין תחת הדוד, חוץ מן טהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו: מתני’. היה מבשל את השלמים או שולקן. הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלה מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחת, ונותן על כפי הנזיר ומניפן. ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
