לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244566
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244630
נזיר דף מג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
בבית נמי, כיון דאעיל ידיה איסתאב, כי עייל כולי האי טמא הוא! אלא אמר ר”א, צירף ידו – משום טומאה איכא משום ביאה ליכא, וצירף גופו – טומאה וביאה בהדי הדדי קאתו. הא אי אפשר דלא עייל חוטמו ברישא, ונחית ליה טומאה? אלא אמר רבא, הכניס ידו – משום טומאה איכא משום ביאה ליכא, הכניס גופו – טומאה וביאה בהדי הדדי קא אתיין. והא אי אפשר דלא עייל אצבעתא דכרעיה ברישא, ונחת להו טומאה? אלא אמר רב פפא, כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה, דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין. מר בר רב אשי אמר, כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתיה אדיתיב, דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין. ת”ר, ‘(ויקרא כא ד) ‘להחלו’ – עד שעה שימות, רבי אומר, (ויקרא יא לב) ‘במותם יטמא’ – עד שימות’. מאי בינייהו? אמר ר’ יוחנן, משמעות דורשין איכא בינייהו. ר”ל אמר, גוסס איכא בינייהו; למאן דאמר מ’להחלו’ – אפילו גוסס, למ”ד ‘במותם’ – עד שימות אין גוסס לא. ולמ”ד מ’להחלו’ – הכתיב ‘במותם’? מיבעי ליה לכדרבי, דתניא, ‘רבי אומר, במותם אינו מטמא אבל מטמא בנגעתם ובזיבתם’. ולמאן דאמר ‘במותם’ – הא מיבעי ליה להאי סברא? א”כ לימא קרא ‘במות’; מאי ‘במותם’? שמעת מינה תרתי. ולמ”ד ‘במותם’ – הכתיב ‘להחלו’? ‘להחלו’ להכי הוא דאתא – במי שאינו מחולל יצא זה שמחולל ועומד. ולמ”ד מ’להחלו’ – הא מיבעי ליה להאי סברא? א”כ לימא קרא ‘להחל’; מאי ‘להחלו’? שמעת מינה תרתי. מיתיבי, ‘אדם אינו מטמא אלא עד שתצא נפשו, ואפילו מגוייד ואפילו גוסס’; ולמ”ד מ’להחלו’ – הא קתני דאינו מטמא? לענין טמויי עד דנפקא נפשיה, לענין אתחולי הא איתחיל:
דף מג ב
אמר רב חסדא, אמר רב, נקטע ראשו של אביו – אינו מטמא לו. מ”ט? אמר קרא (ויקרא כא ב) ‘לאביו’ – בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. א”ל רב המנונא, אלא מעתה קאזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה, הכי נמי דלא ליטמא ליה? אמר ליה, מת מצוה קאמרת? השתא יש לומר באחריני מיחייב, באביו לא כל שכן? והאי מת מצוה הוא? והתניא ‘איזהו מת מצוה? כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו – אין זה מת מצוה’. והא אית ליה ברא? כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברים דמי. מיתיבי ‘(ויקרא כא ג) ‘לה יטמא’ – לה הוא מטמא ואינו מטמא לאיבריה, לפי שאינו מטמא לאבר מן החי של אביו, אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה’; מאי ‘מחזיר הוא על עצם כשעורה’? לאו למימרא דאי מיחסר פורתא לא? ההיא ר’ יהודה היא, דתניא, ‘רבי יהודה אומר, לה מיטמא ואינו מיטמא לאברי’, שאינו מיטמא על אבר מן החי של אביו, אבל מיטמא הוא לאבר מן המת של אביו’. והתניא, ‘רב כהנא בר”א בן יעקב, לה מיטמא ואינו מיטמא לאברים, פרט לכזית מן המת וכזית נצל ומלא תרווד רקב; יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה? כתיב (ויקרא כא א) ‘ואמרת אליהם’ – הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת,+++++
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
