לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244565
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244629
נזיר דף מב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
הא ‘גדילים תעשה לך’ מהם: אמר מר ‘וכולם שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות – לא עשו ולא כלום’. אמר רב אחא בריה דרב איקא, זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא; ממאי? מדגלי רחמנא גבי נזיר (במדבר ו ט) ‘ביום השביעי יגלחנו’ – הכא הוא דעד דאיכא כולו, הא בעלמא רובו ככולו. מתקיף לה ר’ יוסי ברבי חנינא, האי בנזיר טמא כתיב! מחכו עלה במערבא, מכדי נזיר טמא דבתער מנלן? מנזיר טהור יליף! ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא, מה טמא כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד, הכא נמי כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד! בעי אביי, נזיר שגילח ושייר שתי שערות, צמח ראשו וחזר וגילחן, מהו? מי מעכבי או לא? בעי רבא, נזיר שגילח והניח שתי שערות וגילח אחת ונשרה אחת מהו? א”ל רב אחא מדיפתי לרבינא, גילח שערה שערה קא מיבעי ליה לרבא? אלא אימא ‘נשרה אחת וגילח אחת’ מהו? א”ל, גילוח אין כאן, שער אין כאן! אי שער אין כאן גילוח יש כאן? ה”ק, אע”פ ששער אין כאן – מצות גילוח אין כאן: מתני’. נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק: גמ’. חופף ומפספס מני? ר”ש היא, דאמר דבר שאין מתכוין מותר; ‘אבל לא סורק’ אתאגן לרבנן, רישא ר”ש וסיפא רבנן? אמר רבה, כולה ר”ש היא, כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין: מתני’. רבי ישמעאל אומר, לא יחוף באדמה, מפני שמשרת את השער: גמ’ איבעיא להו, ‘מפני שהיא משרת את השער’ תנן, או דלמא ‘מפני המשרת’ תנן? למאי נפקא מינה? כגון דאיכא אדמה דלא מתרא; אי אמרת ‘מפני שהיא משרת’ תנן – היכא דידעינן דלא מתרא – שפיר, אלא אי אמרת ‘מפני המשרת’ – כלל כלל לא, תיקו: מתני’. נזיר שהיה שותה יין כל היום – אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה – חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום – אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח – חייב על כל אחת ואחת. היה מטמא למתים כל היום – אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא אל תטמא והוא מטמא – חייב על כל אחת ואחת:
עמוד ב
גמ’. איתמר, אמר רבה, אמר רב הונא, מקרא מלא דבר הכתוב (במדבר ו ז) ‘לא יטמא’, כשהוא אומר (במדבר ו ו) ‘לא יבא’ – להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה, אבל טומאה וטומאה – לא. ורב יוסף אמר, האלהים, אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה, דאמר רב הונא, נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו – חייב; אמאי? הא מיטמא וקאים! אלא לאו ש”מ. אמר רב הונא, אפילו טומאה וטומאה. איתיביה אביי, כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו – יכול יהא חייב? ת”ל (ויקרא כא) ‘ולא יחלל’ – במי שאינו מחולל, יצא זה שהוא מחולל ועומד. א”ל, ותיקשי לך מתני’, דתנן ‘היה מיטמא למתים כל היום – אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תטמא אל תטמא – חייב על כל אחת ואחת’, ואמאי? הא מיטמא וקאים! אלא קשיא אהדדי? לא קשיא, כאן בחיבורין, כאן שלא בחיבורין. וטומאה בחיבורין דאורייתא? הא אמר רב יצחק בר יוסף א”ר ינאי לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים אבל לנזיר ועושה פסח לא, ואי אמרת דאורייתא – מאי שנא? כאן בחיבורי אדם באדם, כאן בחיבורי אדם במת. אבל טומאה וטומאה לא, דהא מיטמא וקאים, טומאה וביאה נמי הא מיטמא וקאי! אמר רבי יוחנן, כאן בבית, כאן בשדה.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
