לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=2445577
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244622
נזיר דף לה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
כדרך שפרט לך בנזיר ‘מחרצנים ועד זג’. ולר’ אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי ‘מחרצנים ועד זג’ לומר שאינו חייב עד שיאכל ב’ חרצנים וזג, פרטא מנא ליה? סבר לה כרבי אלעזר דדריש מיעט וריבה. ואי בעית אימא כרבנן, דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה – ליכתביה רחמנא להאי ‘מחרצנים ועד זג’ גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? שמע מינה למידייניה בכלל ופרט. ואימא כוליה להכי הוא דאתא? א”כ לכתוב או שני חרצנים או שני זגים או חרצן וזג, למאי הלכתא כתב רחמנא ‘מחרצנים ועד זג’? שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג. ורבי אלעזר דדריש מיעט וריבה – פרט וכלל ופרט מנא ליה? א”ר אבהו, נפקא ליה מהאי קרא (שמות כב ט) ‘וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה’ – פרט, ‘וכל בהמה’ – כלל, ‘לשמור’ – חזר ופרט, פרט וכלל ופרט – אי אתה דן אלא כעין הפרט. רבא אמר, נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א) ‘ואם מן’ – פרט, ‘הצאן’ – כלל, ‘כבשים ועזים’ – חזר ופרט, פרט וכלל ופרט – אי אתה דן אלא כעין הפרט. אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא, ולילף מן הדין קרא (ויקרא א ב) ‘מן’ – פרט, ‘הבהמה’ – כלל, ‘בקר וצאן’ – חזר ופרט, פרט וכלל ופרט – אי אתה דן אלא כעין הפרט? א”ל, מן האי ליכא למשמע מינה, דאי מהתם הוה אמינא ‘הבהמה’ –
עמוד ב
חיה בכלל בהמה! א”ל, חיה בכלל בהמה? הא כתיב בקר וצאן, והוה ליה פרט וכלל, ואי אתה דן אלא כעין הפרט. ומנלן דהכי הוא? דתניא ‘(דברים יד כו) ‘ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך’ – כלל, ‘בבקר ובצאן וביין ובשכר’ – פרט, ‘ובכל אשר תשאלך נפשך’ – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע – אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע’. מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן, כללא בתרא מאי אהני? אהני לאוסופי כל דדמי ליה. ותו, פרט וכלל ופרט כעין הפרט דיינינן, פרטא בתראה מאי אהני? אי לאו פרטא בתראה ה”א נעשה כלל מוסף על הפרט. ומכדי תרין כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא (כללא) כעין פרטא דיינינן, מאי איכא ביני וביני? איכא, דאילו תרתין כללי ופרטא – אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא – אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן, בחד צד לא מרבינן. מכדי פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט ואיתרבי כל מילי, ומיעט וריבה נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי, מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל? איכא, דאילו פרט וכלל – מרבינן אפילו עלין ולולבין, ומיעט וריבה – לולבין אין עלין לא: א”ר אבהו, אמר רבי יוחנן, כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג) ‘משרת’.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
