לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244534
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244598
נזיר דף יא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. מזגו לו את הכוס ואמר ‘הריני נזיר ממנו’ – ה”ז נזיר. מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס ואמרה ‘הריני נזירה ממנו’, אמרו חכמים, לא נתכוונה זו אלא לומר ‘הרי הוא עלי קרבן’: גמ’. מעשה לסתור! אמרת רישא ‘הרי זה נזיר’, והדר תני ‘מעשה באשה אחת’ – אלמא בהאי הוא דאסור, הא יינא אחרינא שרי! חסורי מיחסרא והכי קתני, ‘מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו – הרי זה נזיר, ואם שיכור הוא ואמר הריני נזיר ממנו – אינו נזיר’. מ”ט? כמאן דאמר ‘הרי עלי קרבן הוא’, וכ”ת לימא הכי? סבר מייתין לי אחרינא ומצערן לי, אימא להו הא מילתא דפסיקא להו. ומעשה נמי באשה אחת: מתני’. ‘הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים’ – הרי זה נזיר ואסור בכולן. ‘יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין’ – הרי זה אסור, ור’ שמעון מתיר. ‘יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים’ – הרי זה מותר ור’ שמעון אוסר: גמ’. ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא? אריב”ל, חלוק היה ר”ש אף ברישא. רבינא אמר, ברישא לא פליג ר”ש, מאי טעמא? משום דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאו בטל. ור’ יהושע בן לוי אמר לך, [האי] על מנת – כחוץ דמי. תניא כוותיה דרבינא, ‘אמר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים – ה”ז נזיר, ואסור בכולן, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאו בטל’: יודע אני שהנזיר אסור ביין: והאמרת רישא ‘אסור ורבי שמעון מתיר’? אימא נמי ‘הרי זה אסור ור”ש מתיר’. ואיבעית אימא, לעולם לא תיפוך; התם
עמוד ב
רישא כגון דנזר מחדא, לרבנן דאמרי דאפי’ לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר ואסור, לר’ שמעון דאמר עד שיזיר מכולם מותר; סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא, לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר – כי מתשיל מחדא מינייהו אישתרי, לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם – כי מתשיל נמי מההוא עד דמתשיל מכולהו, משום הכי קתני ‘ור”ש אוסר’. ואב”א, בנדרי אונסין קא מיפלגי, ובפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן ‘ארבעה נדרים התירו חכמים – נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין’, ואמר רב יהודה אמר רב אסי, ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי, תנא קתני ‘התירו חכמים’ ואת אמרת צריכין שאלה לחכמים? רבנן סברי כשמואל, ור”ש כרב אסי: מתני’. ‘הריני נזיר ועלי לגלח נזיר’, ושמע חבירו ואמר ‘ואני ועלי לגלח נזיר’ – אם היו פקחים מגלחין זה את זה, ואם לאו – מגלחין נזירים אחרים: גמ’. איבעיא להו, שמע חבירו ואמר ‘ואני’, מהו? ‘ואני’ אכוליה דיבורא משמע, או דלמא אפלגיה דדיבורא משמע? את”ל אפלגיה דדיבורא משמע – ארישא או אסיפא? תא שמע, ‘ואני ועלי לגלח נזיר – אם היו פקחים מגלחין זה את זה’; מדקאמר ‘ואני’ ‘ועלי’ – ש”מ ‘ואני’ אפלגיה דדיבורא! אמרי, אין, אפלגיה דדיבורא משמע, מיהו ארישא או אסיפא? מינה, מדקאמר ‘ועלי לגלח’ – ש”מ ‘ואני’ על תחילת דיבורא משמע. א”ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא, ממאי דהכי? לעולם אימא לך ‘ואני’ אכוליה דדיבורא, ואי משום ‘ועלי’, מאי קאמר ‘ועלי’? בהא מילתא. דאי לא תימא הכי, דקתני סיפא ‘הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר’, התם מי איכא תרתין מילי? אלא מאי קאמר ‘עלי’? בהא מילתא, הכא נמי כי קאמר ‘עלי’ – בהא מילתא. א”ל רבא, הכי השתא; אי אמרת בשלמא רישא צריכא סיפא לא צריכא – תני סיפא דלא צריכא משום רישא דצריכא, אלא אי אמרת רישא לא צריכא סיפא לא צריכא, תני רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא? אמר ר’ יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן, האומר לשלוחו
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
