לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240229
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240318
נדרים דף פא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
גוף כולו לא כל שכן? אמרי, אין, כביסה אלימא לר’ יוסי, דאמר שמואל, האי ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא, ערבוביתא דמאני מתיא לידי שעמומיתא, ערבוביתא דגופא מתיא לידי שיחני וכיבי. שלחו מתם, הזהרו בערבוביתא, הזהרו בחבורה, הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר (במדבר כד ז) ‘יזל מים מדליו’, שמהן תצא תורה. ומפני מה אין מצויין ת”ח לצאת ת”ח מבניהן? אמר רב יוסף, שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר, כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר, מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר, משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר, שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה, אמר רב, מאי דכתיב (ירמיה ט יא) ‘מי האיש החכם ויבן את זאת? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב”ה בעצמו, דכתיב (ירמיה ט יב) ‘ויאמר ה’ על עזבם את תורתי’ וגו’; היינו ‘לא שמעו בקולי’ היינו ‘לא הלכו בה’? אמר רב יהודה, אמר רב, שאין מברכין בתורה תחלה. איסי בר יהודה לא אתא למתיבתא דר’ יוסי תלתא יומי. אשכחיה ורדימוס בר’ יוסי. א”ל, מאי טעמא לא אתי מר לבי מדרשא דאבא הא תלתא יומין? א”ל, כי טעמיה דאבוך לא ידענא – היכא איתאי? א”ל, לימא מר מאי קא”ל, דלמא ידענא טעמיה! א”ל, הא דתניא ‘ר’ יוסי אומר כביסתן קודמין לחיי אחרים’, קרא מנלן? א”ל, דכתיב (במדבר לה ג) ‘ומגרשיהם יהיו לבהמתם’ וגו’; מאי ‘חייתם’ – אילימא חיה, והלא חיה בכלל בהמה היא! אלא מאי ‘חייתם’ – חיותא ממש, פשיטא! אלא לאו כביסה, דהא איכא צערא דערבוביתא: א”ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש: איבעיא להו, לר’ יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה? ת”ש, ‘א”ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש’, אבל דברים שבינו לבינה הויין? דלמא לדידהו קאמר להו; לדידי אפי’ דברים שבינו לבינה לא הויין, לדידכו דאמריתו הויין נדרי עינוי נפש – אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש. מאי? רב אדא בר אהבה אומר, מפר. רב הונא אומר, אין מפר,
עמוד ב
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר. תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה, ‘דברים שיש בהן עינוי נפש – מפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים, שאין בהן עינוי נפש – בינו לבינה מפר בינה לבין אחרים אינו מפר; כיצד? אמרה קונם פירות עלי – ה”ז יפר, קונם שאיני עושה לפי אבא לפי אחיך לפי אביך לפי אחי ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך – אין יכול להפר, שלא אכחול שלא אפקוס ושלא אשמש מטתי – יפר משום דברים שבינו לבינה, שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך – אין צריך להפר, ר”ג אומר יפר שנא’ (במדבר ל ג) ‘לא יחל דברו’, דבר אחר ‘לא יחל דברו’ – מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו’. מאן שמעינן דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הויין? ר’ יוסי, וקתני דמפר משום דברים שבינו לבינה. אמר מר, ‘ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה’. היכי דמי? אילימא דאמרה ‘הנאת תשמישי עליך’ – למה לי הפרה? הא משועבדת ליה! אלא באומרת ‘הנאת תשמישך עלי’, וכרב כהנא, דאמר רב כהנא, ‘הנאת תשמישי עליך’ – כופה ומשמשתו, ‘הנאת תשמישך עלי’ – יפר, שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו. מאן תנא הא דתניא ‘דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן משום שנאמר ‘לא יחל דברו’, דבר אחר ‘לא יחל דברו’ – מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו’; מני? ר”ג היא. בעא מיניה רבא מרב נחמן, תשמיש המטה לרבנן – עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה? אמר ליה, תניתוה ‘ונטולה אני מן היהודים –
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
