לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240204
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240293
נדרים דף נו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. הנודר מן הבית – מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, עלייה בכלל הבית. הנודר מן עלייה – מותר בבית: גמ’. מאן תנא ‘(ויקרא יד לה) ‘בבית’ – לרבות את היציע, ‘בבית’ – לרבות את העלייה’? אמר רב חסדא, רבי מאיר היא, דאי רבנן – האמרי רבנן עלייה בכלל הבית, למה לי קרא ‘בבית’ לריבויא? אביי אמר, אפי’ תימא רבנן, בעיא קרא, דסלקא דעתך אמינא (ויקרא יד לד) ‘בבית ארץ אחזתכם’ כתיב, דמחבר בארעא שמיה בית, עלייה הא לא מחבר בארעא. כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא, ‘בית בביתי אני מוכר לך’ מראהו עלייה; טעמא דא”ל ‘בית שבביתי אני מוכר לך’, אבל בית סתם – אינו מראהו עלייה, לימא רבי מאיר היא? אפילו תימא רבנן, מאי עלייה? מעולה שבבתים: מתני’. הנודר מן המטה – מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכ”א, דרגש בכלל מטה. הנודר מן הדרגש – מותר במטה: גמ’. מאי דרגש? אמר עולא, ערסא דגדא. אמרו ליה רבנן לעולא, הא דתנן ‘כשהן מברין אותו – כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש’, כולה שתא לא יתיב עלה, ההוא יומא יתיב עלה? מתקיף לה רבינא, מידי דהוה אבשר ויין, דכולה שתא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, ההוא יומא אנן יהבינן ליה! אלא הא קשיא, דתניא ‘דרגש לא היה כופהו אלא זוקפו’, ואי אמרת ערסא דגדא הוא, והתניא ‘הכופה את מטתו – לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך הבית הוא כופה’? הא לא קשיא,
עמוד ב
מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים, דתניא ‘אם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה’. אלא אי קשיא הא קשיא, דתניא ‘רשב”ג אומר דרגש מתיר קרביטיו והוא נופל מאליו’, ואי דרגש ערסא דגדא הוא, קרביטין מי אית ליה? כי אתא רבין, אמר, שאילתיה לההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דצלעי, ואמר לי, מאי דרגש? ערסא דצלא. איתמר, איזהו מטה ואיזהו דרגש? אמר רבי ירמיה, מטה – מסרגין אותה על גבה, דרגש – מסרגין אותו מגופו. מיתיבי ‘כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה? המטה והעריסה משישופם בעור הדג’, ואי מטה מסתרגת על גבה, למה לי שיפת עור הדג? אלא הא והא מגופן, מטה – אעולי ואפוקי בבזיני, דרגש – אעולי ואפוקי באבקתא. א”ר יעקב בר אחא, אמר רבי, מטה שנקליטיה יוצאין – זוקפה ודיו. א”ר יעקב בר אידי, אמר ר’ יהושע בן לוי, הלכה כרשב”ג: מתני’. הנודר מן העיר – מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה, אבל הנודר מן הבית – אסור מן האגף ולפנים: גמ’. מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי? א”ר יוחנן, דאמר קרא (יהושע ה יג) ‘ויהי בהיות יהושע ביריחו’ וגו’; מאי ‘ביריחו’? אילימא ביריחו ממש – והכתיב (יהושע ו א) ‘ויריחו סוגרת ומסוגרת’? אלא ש”מ בעיבורה. אימא אפי’ בתחומה? הא כתיב בתחומה (במדבר לה ה) ‘ומדותם מחוץ לעיר’: הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים: אבל מן האגף ולחוץ – לא, מתיב רב מרי, ‘(ויקרא יד לח) ‘ויצא הכהן מן הבית’, יכול ילך לביתו ויסגיר? ת”ל (ויקרא יד לח) ‘אל פתח הבית’, אי ‘אל פתח הבית’ – יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר? תלמוד לומר ‘מן הבית’ – עד שיצא מן הבית כולו, הא כיצד? עומד בצד המשקוף ויסגיר; ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת השקוף והסגיר, שהסגירו מוסגר? ת”ל (ויקרא יד לח) ‘והסגיר את הבית’ מכל מקום’? שאני גבי בית, דכתיב ‘מן הבית’ – עד שיצא מן הבית כולו:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
