לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240203
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240292
נדרים דף נה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. הנודר מן הדגן – אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר. וחכ”א, אינו אסור אלא בחמשת המינין. רבי מאיר אומר, הנודר מן התבואה – אינו אסור אלא מחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק: גמ’. למימרא ד’דגן’ כל דמידגן משמע, מתיב רב יוסף (דברי הימים ב לא ה) ‘וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל [ראשית] דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב’ וגו’, ואי אמרת ‘דגן’ כל דמידגן משמע, מאי ‘כפרוץ הדבר הרבו’? אמר אביי, לאתויי פירות האילן וירק: ר’ מאיר אומר הנודר מן התבואה וכו’: אמר ר’ יוחנן, הכל מודים בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין. תניא נמי הכי, ‘שוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מה’ המינין’. פשיטא! מהו דתימא ‘תבואה’ כל מילי משמע, קמשמע לן דלא משמע כל מילי. מתיב רב יוסף, ‘וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל’ כו’! אמר רבא, תבואה לחוד, תבואת שדה לחוד. בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא. שלחה רבא לקמיה דרב יוסף, עללתא היכי מיקריא? אמר רב יוסף, מתניתין היא – ‘ושוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין’. א”ל אביי, מי דמי? ‘תבואה’ לא משמע אלא מחמשת המינין, ‘עללתא’ כל מילי משמע? אהדרוהו לקמיה דרבא, אמר, הא לא קא מיבעיא לי ד’עללתא’ כל מילי משמע; הדא הוא דאיבעיא לי – שכר בתים ושכר ספינות מאי, מי אמרינן כיון דפחתן לאו עללתא היא, או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא היא? אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף אמר, וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן? איקפד רב יוסף. שמע רבא, ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי, אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא. אמר ליה, הב לי דאמזיג ליה אנא! יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא. כי קא שתי, אמר, הדין מיזגא דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא! אמר ליה, הוא ניהו! אמר ליה, לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא, מאי דכתיב (במדבר כא יח) ‘וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות’? א”ל, כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל – תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר ‘וממדבר מתנה’. וכיון שניתנה לו במתנה – נחלו אל, שנאמר ‘וממתנה נחליאל’. וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ‘ומנחליאל במות’. ואם הגביה עצמו – הקב”ה משפילו, שנאמר (במדבר כא כ) ‘ומבמות הגיא’, ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע, שנאמר (במדבר כא כ) ‘ונשקפה על פני הישימון’. ואם חוזר בו – הקב”ה מגביהו,
עמוד ב
שנאמר (ישעיה מ ד) ‘כל גיא ינשא’. תניא, ‘הנודר מן הדגן – אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח, ומותר באורז בחילקא בטרגיס ובטיסני. הנודר מן פירות השנה – אסור בכל פירות השנה, ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות. ואם אמר ‘גידולי שנה עלי’ – אסור בכולן. הנודר מן פירות הארץ – אסור בכל פירות הארץ, ומותר בכמהין ופטריות. ואם אמר ‘גידולי קרקע עלי’ – אסור בכולן. ורמינהי, ‘על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו’, ותניא ‘על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו’? אמר אביי, מירבא רבו מארעא, מינק מאוירא ינקי ולא מארעא. והא קתני ‘על דבר שאין גידולו מן הארץ’? תני ‘על דבר שאין יונק מן הארץ’: מתני’. הנודר מן הכסות – מותר בשק וביריעה ובחמילה. אמר ‘קונם צמר עולה עלי’ – מותר להתכסות בגיזי צמר, ‘הפשתן עולה עלי’ – מותר להתכסות באניצי פשתן. ר’ יהודה אומר, הכל לפי הנודר; טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר ‘קונם צמר ופשתים עולה עלי’ – מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו: גמ’. תניא, ‘הנודר מן הכסות – מותר בשק וביריעה ובחמילה, ואסור בפונדא ובפסקיא ובסקורטיא ובקטבליא ואנפליא ופליניא ומכנסים וכובע’. מאי איסקורטי? אמר רבה בר בר חנה, כיתונא דצלא. תניא, ‘יוצאין בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים, אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים. הרועים יוצאין בשקים, ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם, אלא שדברו חכמים בהווה’: ר’ יהודה אומר הכל לפי הנודר כו’: תניא, ‘כיצד א”ר יהודה הכל לפי הנודר? היה לבוש צמר והצר ואמר ‘קונם צמר עולה עלי’ – אסור ללבוש ומותר לטעון, היה טעון פשתן והזיע ואמר ‘קונם פשתן עולה עלי’ – מותר ללבוש ואסור לטעון’:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
