לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240186
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240275
נדרים דף לח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
(דברים ו א) ‘זאת’ ד’המצוה’, (ירמיה נא ג) ‘ידרוך’ ד’הדורך’, (יחזקאל מח טז) ‘חמש’ ד’פאת נגב’, ‘אם’ (רות ג ט) ד’כי גואל’, הלין כתבן ולא קריין. אמר רב אחא בר אדא, במערבא פסקין להדין פסוקא לתלתא פסוקין – (שמות יט ט) ‘ויאמר ה’ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן’. אמר רבי חמא בר’ חנינא, לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר (שמות לד א) ‘פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים’ – פסולתן שלך יהא. אמר רבי יוסי בר’ חנינא, לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר (שמות לד כז) ‘כתב לך’ ‘פסל לך’ – מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר (משלי כב ט) ‘טוב עין הוא יבורך’ וגו’. מתיב רב חסדא, (דברים ד יד) ‘ואותי צוה ה’ בעת ההיא ללמד אתכם? ואותי צוה, ואני לכם. (דברים ד ה) ‘ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה’ אלהי’? אותי צוה, ואני לכם. (דברים לא יט) ‘ועתה כתבו לכם את השירה הזאת’? השירה לחודה. ‘למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל’? אלא פילפולא בעלמא. אמר ר’ יוחנן, אין הקב”ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה. גבור – דכתיב (שמות מ יט) ‘ויפרוש את האהל על המשכן’, ואמר מר משה רבינו פרסו, וכתיב (שמות כו טז) ‘עשר אמות ארך הקרש’ וגו’. אימא דאריך וקטין? אלא מן הדין קרא, דכתיב (דברים ט יז) ‘ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם’, ותניא ‘הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה’. עשיר – ‘פסל לך’, פסולתן שלך יהא. חכם – רב ושמואל דאמרי תרוייהו, חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהילים ח ו) ‘ותחסרהו מעט מאלהים’. עניו – דכתיב (במדבר יב ג) ‘והאיש משה עניו מאד’. אמר ר’ יוחנן, כל הנביאים עשירים היו; מנלן? ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. משה – דכתיב (במדבר טז טו) ‘לא חמור אחד מהם נשאתי’; אי בלא אגרא, לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא? אלא דאפי’ באגרא. דילמא משום דעני הוה? אלא מן ‘פסל לך’, פסולתן יהא שלך. שמואל – דכתיב (שמואל א יב ג) ‘הנני ענו בי נגד ה’ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי’; אי בחנם – לאפוקי מאן דשקל בחנם? אלא דאפילו בשכר. דלמא דעני הוה? אלא מהכא (שמואל א ז יז) ‘ותשובתו הרמתה כי שם ביתו’, ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו. אמר רבא, גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב ‘לא חמור אחד מהם נשאתי’, דאפי’ בשכר, ואילו גבי שמואל אפי’ ברצון לא שכרו, דכתיב (שמואל א יב ד) ‘ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו’ וגו’. עמוס – דכתיב (עמוס ז יד) ‘ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים’, כדמתרגם רב יוסף ‘ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא’ וגו’. יונה – דכתיב (יונה א ג) ‘ויתן שכרה וירד בה’, וא”ר יוחנן, שנתן שכרה של ספינה כולה. אמר ר’ רומנוס, שכרה של ספינה הויא ד’ אלפים דינרי דהבא. וא”ר יוחנן, בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמ’ (שמות לא יח) ‘ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו’: מתני’. וזן את אשתו ואת בניו, אע”פ שהוא חייב במזונותן. ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהור’. ר’ אליעזר אומר, זן את הטמאה ואינו זן את הטהור’. אמרו לו, מה בין טמאה לטהורה? אמר להו, שהטהור’ נפשה לשמי’ וגופה שלו, וטמאה
עמוד ב
נפשה וגופה לשמים. אמרו לו, אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו, שאם ירצה הרי הוא מוכרה לעובדי כוכבים או מאכילה לכלבים: גמ’. אמר רב יצחק בר חנניה, אמר רב הונא, המודר הנאה מחבירו – מותר להשיא לו בתו. הוי בה רבי זירא, במאי עסקינן? אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן – הרי מוסר לו שפחה לשמשו, אלא בנכסי חתן אסורין על אבי כלה – גדולה מזו אמרו, זן את אשתו ואת בניו ואע”פ שהוא חייב במזונותן, ואת אמרת מותר להשיא לו בתו? לעולם בשנכסי אבי כלה אסורים על החתן, ובבתו בוגרת ומדעתה. תניא נמי הכי, ‘המודר הנאה מחבירו אסור להשיא לו בתו, אבל משיאו בתו בוגרת ומדעתה’. אמר רבי יעקב, המדיר בנו לתלמוד תורה – מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. ר’ יצחק אמר, לצלות לו דג קטן. אמר ר’ ירמיה, אמר רבי יוחנן, המודר הנאה מחבירו – מותר להשקותו כוס של שלום. מאי ניהו? הכא תרגימו כוס של בית האבל, במערבא אמרי כוס של בית המרחץ: ולא יזון את בהמתו בין כו’: תניא, ‘יהושע איש עוזא אומר, זן עבדיו ושפחותיו הכנענים, ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה’. מאי טעמא? עבדיו ושפחותיו הכנענים למנחרותא עבידן, בהמה לפטומא עבידא: מתני’. המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו – עומד אבל לא יושב. ומרפאו רפואת נפש, אבל לא רפואת ממון: גמ’
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
