לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240184
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240273
נדרים דף לו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתיב רב שימי בר אבא, ‘אם היה כהן – יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו’! דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע, דכתיב (ויקרא יד ב) ‘זאת תהיה תורת המצורע’ – בין גדול ובין קטן. תנן, ‘הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין’, הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול; אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו – היינו שפיגולן פיגול, אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו – אמאי פיגולן פיגול? לימא ליה שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי! אמרי, שאני גבי פיגול דאמר קרא (ויקרא ז יח) ‘לא יחשב לו’ מכל מקום: גופא, א”ר יוחנן, הכל צריכין דעת, חוץ ממחוסר כפרה, שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים. אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו, שכן אדם מביא על אשתו שוטה כר’ יהודה? אלמה א”ר אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום? אשתו שוטה היכי דמי? אי דאכלה כשהיא שוטה – לאו בת קרבן היא! ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית – הא א”ר ירמיה אמר ר’ אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול הואיל ונדחה ידחה! אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו, שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים? אלמה אמר ר’ אלעזר הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום? אמר רבי זירא, (שמות יב ג) ‘שה לבית אבות’ לאו דאורייתא. וממאי? מדתנן ‘האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים – כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו’, ואי אמרת שה לבית דאורייתא, על בישרא קאי ומזכי להו? אלא למה להו דאמר להון אבוהון? כדי לזרזן במצות. תניא נמי הכי, ‘מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים’: ותורם את תרומותיו כו’:
עמוד ב
איבעיא להו, התורם משלו על של חבירו – צריך דעתו או לא? מי אמרינן כיון דזכות הוא לו – לא צריך דעת, או דלמא מצוה דיליה היא וניחא ליה למיעבדיה? ת”ש, ‘תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו’; במאי עסקינן? אילימא מן בעל הכרי על של בעל הכרי, ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דיליה – מאן שוויה שליח? אלא לדעתו דבעל הכרי – הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה! אלא משלו על של הכרי, ולדעתו דמאן? אילימא לדעתו דבעל הכרי – הא קמהני ליה, אלא לאו לדעתיה דנפשיה, ומשלו תורם על של חבירו, וא”א צריך דעת – הא קמהני ליה, אלא לאו אין צריך דעת! לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי, כדאמר רבא באומר ‘כל הרוצה לתרום יבא ויתרום’, הכא נמי באומר וכו’. בעא מיניה רבי ירמיה מר’ זירא, התורם משלו על של חבירו – טובת הנאה של מי? מי אמרינן אי לאו פירי דהאיך מי מתקנא כריא דההוא, או דלמא אי לאו כריא דההוא לא הויין פירי דהדין תרומה? א”ל, אמר קרא (דברים יד כב) ‘את כל תבואת זרעך ונתת’. איתיביה, ‘תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו’; ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי – הא קא מהני ליה? אלא ש”מ טובת הנאה דיליה! אמרי, לא, משל בעל הכרי על של בעל הכרי, ולדעתו דבעל הכרי, באומר ‘כל הרוצה לתרום יבא ויתרום’. ת”ש, דאמר ר’ אבהו, אמר ר’ יוחנן, המקדיש מוסיף חומש, ומתכפר עושה תמורה, והתורם משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו: מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא: מקרא מ”ט לא ילמדנו? משום דקמהני ליה, מדרש נמי קמהני ליה? אמר שמואל, במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש. מאי פסקא?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
