לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240182
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240271
נדרים דף לד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
תנן ‘מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש’; בשלמא למ”ד אפילו בשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר נמי מהדר – היינו דקתני ‘מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש’, אלא למ”ד כשנכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר – אמאי תפול הנאה להקדש? אחדא קתני. איכא דמתני לה בהאי לישנא – פליגי בה ר’ אמי ור’ אסי, חד אמר לא שנו אלא בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח אבל נכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה לא מהדר ליה משום דקא מהני ליה, וחד אמר אפי’ נכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה מותר דכי מהדר ליה מידי דנפשיה קמהדר ליה. תנן ‘מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש’; בשלמא למ”ד אפילו בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה מהדר – היינו דמתרץ מקום, אלא למ”ד בשנכסי מחזיר אסורין ולא מהדר – היכי מתרץ מקום? קשיא.
עמוד ב
אמר רבא, היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ‘ככר זו הקדש’, נטלה לאוכלה – מעל לפי כולה, להורישה לבניו – מעל לפי טובת הנאה שבה. בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא, ‘ככרי עליך’ ונתנה לו במתנה, מהו? ‘ככרי’ אמר לו, כי איתיה ברשותיה הוא דאסור, או דלמא ‘עליך’ אמר ליה, עילויה שויתיה הקדש? א”ל, פשיטא דאע”ג דיהבה ליה במתנה – אסור. אלא ‘ככרי עליך’ לאפוקי מאי? לאו לאפוקי דאי גנבה מיניה מיגנב? א”ל, לא, לאפוקי דאי אזמניה עלה.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
