מסכת נדרים דף לב – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [nedarim 32]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240180
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240269
נדרים דף לב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר (שמות ד כד) ‘ויהי בדרך במלון’. רשב”ג אומר, לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר (שמות ד כה) ‘כי חתן דמים אתה לי’; צא וראה, מי קרוי חתן? הוי אומר זה התינוק. דרש רבי יהודה בר ביזנא, בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד ‘ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה’, מיד ‘וירף ממנו’. באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר (תהילים לז ח) ‘הרף מאף ועזוב חמה’. ויש אומרים, לחימה הרגו, שנא’ (ישעיה כז ד) ‘חמה אין לי’. והכתיב (דברים ט יט) ‘כי יגורתי מפני האף והחמה’? תרי חימה הוו. ואיבעית אימא, גונדא דחימה. תניא, ‘רבי אומר, גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר (בראשית יז א) ‘התהלך לפני והיה תמים, וכתיב ‘ואתנה בריתי ביני ובינך’. ד”א, גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר (שמות לד כז) ‘כי על פי הדברים האלה’ וגו’. דבר אחר, גדולה מילה, שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיה לג כה) ‘אם לא בריתי יומם ולילה’ וגו’. ופליגא דר’ אליעזר, דאמר ר’ אליעזר, גדולה תורה, שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ‘אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי’ וגו’. אמר רב יהודה, אמר רב, בשעה שאמר לו הקב”ה לאברהם אבינו ‘התהלך לפני והיה תמים’, אחזתו רעדה, אמר, שמא יש בי דבר מגונה? כיון שאמר לו ‘ואתנה בריתי ביני ובינך’ – נתקררה דעתו. (בראשית טו ה) ‘ויוצא אותו החוצה’, אמר לפניו, רבש”ע, הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד)! אמר לו, צא מאיצטגנינות שלך! אין מזל לישראל. אמר רבי יצחק, כל המתמים עצמו – הקב”ה מתמים עמו, שנאמר (שמואל ב כב כו) ‘עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם’. א”ר הושעיא, כל המתמים עצמו – שעה עומדת לו, שנא’ (בראשית יז א) ‘התהלך לפני והיה תמים’, וכתיב ‘והיית לאב המון גוים’. אמר רבי, כל המנחש – לו נחש, שנאמר (במדבר כג כג) ‘כי לא נחש ביעקב’. והא בלמ”ד אל’ף כתיב? אלא משום מדה כנגד מדה. תני אהבה בריה דרבי זירא, ‘כל אדם שאינו מנחש – מכניסין אותו במחיצה שאפי’ מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר ‘כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל’ וגו’. אמר רבי אבהו, אמר רבי אלעזר, מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת”ח, שנאמר (בראשית יד יד) ‘וירק את חניכיו ילידי ביתו’. ושמואל אמר, מפני שהפריז על מדותיו של הקב”ה, שנא’ (בראשית טו ח) ‘במה אדע כי אירשנה. ורבי יוחנן אמר, שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר (בראשית יד כא) ‘תן לי הנפש והרכוש קח לך’. ‘וירק את חניכיו ילידי ביתו’, רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב. (בראשית יד יד) ‘שמנה עשר ושלש מאות’ – א”ר אמי בר אבא, אליעזר כנגד כולם. איכא דאמרי, אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי. וא”ר אמי בר אבא, בן ג’ שנים הכיר אברהם את בוראו, שנא’ (בראשית כו ה) ‘עקב אשר שמע אברהם בקולי’; חושבניה מאה ושבעין ותרין. ואמר רמי בר אבא
עמוד ב
‘השטן’ בחושבניה תלת מאה ושיתין וארבעה. ואמר רמי בר אבא, כתיב ‘אברם’ וכתיב ‘אברהם’ – בתחלה המליכו הקב”ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, אלו הן, שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה. ואמר רמי בר אבא, מאי דכתי’ (קהלת ט יד) ‘עיר קטנה ואנשים’ וגו’? ‘עיר קטנה’ – זה הגוף, ‘ואנשים בה מעט’ – אלו אברים, ‘ובא אליה מלך גדול וסבב אותה’ – זה יצר הרע, ‘ובנה עליה מצודים וחרמים’ – אלו עונות, ‘ומצא בה איש מסכן וחכם’ – זה יצר טוב, ‘ומלט הוא את העיר בחכמתו’ – זו תשובה ומעשים טובים, ‘ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא’ – דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצ”ט. (קהלת ז יט) ‘החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים’ – ‘החכמה תעוז לחכם’ זו תשובה ומעשים טובים, ‘מעשרה שליטים’ שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגוייה ופה. אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל, ביקש הקב”ה להוציא כהונה משם, שנאמר (בראשית יד יח) ‘והוא כהן לאל עליון’, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום – הוציאה מאברהם, שנאמר (בראשית יד יט) ‘ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון’; אמר לו אברהם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר (תהילים קי א) ‘נאם ה’ לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך’, ובתריה כתיב ‘נשבע ה’ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק’ – על דיבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב ‘והוא כהן לאל עליון’ – הוא כהן ואין זרעו כהן:
פרק רביעי אין בין המודר
מתני’. אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש. המודר מאכל מחבירו – לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים: גמ’. מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה, רבי אליעזר היא, דתניא, ‘ר’ אליעזר אומר אפי’ ויתור אסור במודר הנאה’: המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו כו’: