לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240164
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240253
נדרים דף טז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
גמ’. מני מתניתין? ר’ מאיר היא, דאי רבי יהודה – לא שני ליה ‘קרבן’ ולא שני ליה ‘הקרבן’; אימא סיפא, ‘לקרבן לא אוכל לך מותר’, והתנן ‘לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר’, וא”ר אבא נעשה כאומר ‘לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך’? לא קשיא, הא דאמר ‘לקרבן’, הא דאמר ‘לא לקרבן’ – ד’לא הוי קרבן’ קאמר: מתני’. ‘שבועה לא אוכל לך’, ‘הא שבועה שאוכל לך’, ‘לא שבועה לא אוכל לך’ – אסור: גמ’. מכלל ד’הא שבועה שאוכל לך’ – דלא אכילנא משמע, ורמינהו, ‘שבועות שתים שהן ארבע – שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי’; מדקאמר ‘שלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי’, מכלל ד’שאוכל לך’ – דאכילנא משמע? אמר אביי, ‘שאוכל’ שתי לשונות משמע; היו מסרבין בו לאכול ואמר ‘אכילנא אכילנא’ ותו ‘שבועה שאוכל’ – דאכילנא משמע, אבל אמר ‘לא אכילנא לא אכילנא’ ותו אמר ‘שבועה שאוכל’ – דלא אכילנא קאמר. רב אשי אמר, ‘שאוכל’ דשבועה – ‘שאי אוכל’ קאמר. א”כ פשיטא, מאי למימרא? מהו דתימא מיקם לישנא היא דאיתקיל ליה, קמ”ל. אביי לא אמר טעם כרב אשי – דלא קתני ‘שאי אוכל’, ורב אשי נאדי מן טעם דאביי – קסבר ‘שלא אוכל’ נמי משמע שתי לשונות; היו מסרבין בו לאכול ואמר ‘לא אכילנא לא אכילנא’ ואמר נמי ‘שבועה’ בין ‘שאוכל’ בין ‘שלא אוכל’ – הדין אכילנא משמע דאמר, ואיכא לתרוצה נמי לישנא ‘שבועה שלא אוכל’ – שבועה דלא אכילנא קאמר, אלא תנא פסקה – ‘שאוכל’ דאכילנא משמע, ו’שלא אוכל’ לא אוכל משמע: מתני’. זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? אמר ‘קונם סוכה שאני עושה’ ‘לולב שאני נוטל’ ‘תפילין שאני מניח’ – בנדרים אסור, בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות:
עמוד ב
גמ’. ‘חומר’ – מכלל דנדר הוא, והא ‘מותר’ קתני? אסיפא דאידך בבא קתני; ‘שבועה שאיני ישן שאיני מדבר שאיני מהלך אסור – זה חומר בשבועות מבנדרים’: חומר בנדרים מבשבועות כיצד כו’: רב כהנא מתני – אמר רב גידל אמר רב, ורב טביומי מתני – אמר רב גידל אמר שמואל, מנין שאין נשבעין לעבור על המצות? ת”ל (במדבר ל ג) ‘לא יחל דברו’ – דברו לא יחל, אבל מיחל הוא לחפצי שמים. מאי שנא נדר דכתיב (במדבר ל ג) ‘איש כי ידור נדר לה’ לא יחל דברו’, שבועה נמי הא כתיב (במדבר ל ג) ‘או השבע שבועה לה’ לא יחל דברו’? אמר אביי, הא דאמר ‘הנאת סוכה עלי’, הא דאמר ‘שבועה שלא אהנה מן הסוכה’. אמר רבא, וכי מצות ליהנות ניתנו? אלא אמר רבא, הא דאמר ‘ישיבת סוכה עלי’, והא דאמר ‘שבועה שלא אשב בסוכה’. ושאין נשבעין לעבור על המצות מהכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה, דתניא, ‘יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל, יכול יהא חייב?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
