לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240156
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240245
נדרים דף ח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מנין שנשבעין לקיים את המצוה? שנאמר (תהילים קיט קו) ‘נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך’. והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא? אלא הא קמ”ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה. ואמר רב גידל, אמר רב, האומר ‘אשכים ואשנה פרק זה’ ‘אשנה מסכתא זו’ – נדר גדול נדר לאלהי ישראל. והלא מושבע ועומד הוא, ואין שבועה חלה על שבועה? מאי קמ”ל, דאפי’ זרוזי בעלמא? היינו דרב גידל קמייתא! הא קמ”ל – כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית, משום הכי חייל שבועה עליה. א”ר גידל, א”ר, האומר לחבירו ‘נשכים ונשנה פרק זה’ – עליו להשכים, שנאמר (יחזקאל ג כב) ‘ויאמר אלי (בן אדם) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה’ עומד’. אמר רב יוסף, נידוהו בחלום – צריך י’ בני אדם להתיר לו; והוא דתנו הלכתא, אבל מתנו ולא תנו – לא, ואי ליכא דתנו הלכתא – אפילו מתנו ולא תנו, ואי ליכא – ליזיל וליתב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי י’ עד דמקלעי ליה עשרה דגמרי הלכתא. א”ל רבינא לרב אשי, ידע מאן שמתיה, מהו דלישרי ליה? אמר ליה, לשמותיה שויוה שליח, למישרי ליה לא שויוה שליח. אמר ליה רב אחא לרב אשי, שמתיה ושרו ליה בחלמיה מאי? א”ל, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן
עמוד ב
כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. רבינא הוה לה נדרא לדביתהו, אתא לקמיה דרב אשי, א”ל, בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו? א”ל, אי מכנפין – אין, אי לא – לא. ש”מ תלת; ש”מ בעל נעשה שליח לחרטת אשתו, וש”מ לא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה, וש”מ כי מכנפין שפיר דמי. ושמתא, אפי’ באתרא דרביה. ויחיד מומחה שרי שמתא. א”ר שמעון בר זביד, א”ר יצחק בר טבלא, א”ר חייא אריכא דבי ר’ אחא, א”ר זירא, א”ר אלעזר, א”ר חנינא, א”ר מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי, מאי דכתיב (מלאכי ג כ) ‘וזרחה לכם יראי שמי (שמש צדקה וגו’)’? אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה. ‘שמש צדקה ומרפא’ – אמר אביי, ש”מ חרגא דיומא מסי. ופליגא דר”ש בן לקיש, דאמר, אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקב”ה מוציא חמה מנרתיקה – צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה, שנאמר ‘וזרחה לכם יראי שמי שמש’ וגו’, ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר (מלאכי ג כ) ‘ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק’, והרשעים נידונין בה, שנא’ (מלאכי ג יט) ‘הנה יום בא בוער כתנור’ וגו’:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
