לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224504
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224476
מועד קטן דף כד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
בעא מיניה ר’ יוחנן משמואל, יש אבילות בשבת או אין אבילות בשבת? אמר ליה, אין אבילות בשבת. יתבי רבנן קמיה דרב פפא, וקאמרי משמיה דשמואל, אבל ששימש מטתו בימי אבלו – חייב מיתה. א”ל רב פפא, אסור אתמר, ומשמיה דר’ יוחנן אתמר, ואי שמיעא לכו משמיה דשמואל, הכי שמיע לכו, אמר רב תחליפא בר אבימי, אמר שמואל, אבל שלא פרע ושלא פירם – חייב מיתה, שנאמר (ויקרא י ו) ‘ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו’ וגו’; הא אחר שלא פרע ושלא פירם – חייב מיתה. אמר רפרם בר פפא, תנא באבל רבתי, ‘אבל אסור לשמש מטתו בימי אבלו, ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו, ושמטו חזירים את גוייתו’. אמר שמואל, פח”ז חובה, נת”ר רשות; פריעת הראש, חזרת קרע לאחוריו, זקיפת המטה – חובה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית – רשות. ורב אמר, אף פריעת הראש רשות. ושמואל, מאי שנא נעילת הסנדל דרשות, דלאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנייהו; פריעת הראש נמי, לאו כולי עלמא עבידי דמגלו רישייהו? שמואל לטעמיה, דאמר שמואל, כל קרע שאינו בשעת חימום – אינו קרע, וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים – אינה עטיפה. מחוי ר”נ, עד גובי דדיקנא. א”ר יעקב, א”ר יוחנן, לא שנו אלא שאין לו מנעלים ברגליו; אבל יש לו מנעלים ברגליו – מנעליו מוכיחין עליו. ‘כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע’. והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב, קרע עליה תריסר מני, אמר ‘אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה’; א”ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר’ חנינא, קרע עליה תליסר אצטלי מלתא, אמר ‘אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה’? שאני רבנן, דכיון דכל שעתא מדכרי שמעתייהו – כשעת חימום דמי. א”ל רבין בר אדא לרבא, אמר תלמידך רב עמרם, תניא, ‘אבל, כל שבעה קורעו לפניו, ואם בא להחליף – מחליף וקורע; בשבת קורעו לאחוריו, ואם בא להחליף – מחליף ואינו קורע’, כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו. אותן קרעין, מתאחין או אין מתאחין? פליגי בה אבוה דרב אושעיא ובר קפרא; חד אמר אין מתאחין, וחד אמר מתאחין. תסתיים דאבוה דרב אושעיא דאמר אין מתאחין, דאמר רב אושעיא, אין מתאחין; ממאן שמיע ליה? לאו מאבוה? לא, מבר קפרא רביה שמיע ליה. אמר רבא, אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו. אביי אשכחיה לרב יוסף דפריס ליה סודרא ארישיה, ואזיל ואתי בביתיה. א”ל, לאו סבר לה מר אין אבילות בשבת? א”ל, הכי א”ר יוחנן, דברים שבצינעא נוהג: ר”א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת וכו’: אמר רב גידל בר מנשיא, אמר שמואל, הלכה כר”ג. ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא, ‘כל ל’ יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים.
עמוד ב
אבא שאול אומר, אף באיש אחד ושתי נשים. ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן שלשים יוצא בדלוסקמא. רבי יהודה אומר, לא דלוסקמא הניטלת בכתף אלא הניטלת באגפיים. ועומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן י”ב חדש יוצא במטה. ר”ע אומר, הוא בן שנה ואבריו כבן שתים, הוא בן שתים ואבריו כבן שנה, יוצא במטה. ר’ שמעון בן אלעזר אומר, היוצא במטה – רבים מצהיבין עליו, אינו יוצא במטה – אין רבים מצהיבין עליו. ר”א בן עזריה אומר, ניכר לרבים – רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים – אין רבים מתעסקים עמו. ומה הן בהספד? רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר, עניים – בני שלש, עשירים – בני חמש. רבי יהודה אומר משמו, עניים – בני חמש, עשירים – בני שש, ובני זקנים כבני עניים’. אמר רב גידל בר מנשיא, אמר רב, הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי ישמעאל. דרש ר’ ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאה, יום אחד לפני עצרת ועצרת – הרי כאן ארבעה עשר. שמע רבי אמי ואיקפד; אמר, אטו דידיה היא? דרבי אלעזר א”ר אושעיא היא! דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא, יום אחד לפני עצרת ועצרת – הרי כאן ארבעה עשר. שמע רב ששת איקפד; אמר, אטו דידיה היא? דר”א אמר ר’ אושעיא היא, דא”ר אלעזר א”ר אושעיא, מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה? שנאמר (דברים טז טז) ‘בחג המצות ובחג השבועות’, מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה, אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש, יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה – הרי כאן ארבעה עשר. אמר רבינא, הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו – הרי כאן עשרים ואחד יום. רבינא איקלע לסורא דפרת; א”ל רב חביבא מסורא דפרת לרבינא, אמר מר יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר? אמר ליה, אנא מסתברא כרבן גמליאל הוא דאמינא: מתני’. אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת, ואין מברין אלא על מטה זקופה:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
