לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224490
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224462
מועד קטן דף י
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ההדיוט תופר כדרכו: היכי דמי הדיוט? אמרי דבי רבי ינאי, כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת. רבי יוסי בר חנינא אמר, כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו: והאומן מכליב: מאי מכליב? רבי יוחנן אמר, מפסיע. רבה בר שמואל אמר, שיני כלבתא: מסרגין את המטות: מאי מסרגין ומאי ממתחין? כי אתא רב דימי אמר, פליגי בה ר’ חייא בר אבא ור’ אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ור’ יוחנן; חד אמר, מסרגין – שתי וערב, וממתחין – שתי בלא ערב, וחד אמר, מסרגין – שתי בלא ערב, וממתחין – שאם היה רפוי ממתחו. איני? והא תני רב תחליפא בר שאול, ‘ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה’; בשלמא למאן דאמר ‘מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב’, היינו דקתני רב תחליפא בר שאול ‘ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה’; אלא למאן דאמר ‘מסרגין שתי בלא ערב ממתחין שאם היה רפוי היה ממתחו’, השתא שתי וערב אמרת לא, חבלים לכתחלה מיבעיא? קשיא. א”ל רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין, מי איכא למאן דאמר ‘מסרגין שתי בלא ערב’? והתנן, ‘רבי מאיר אומר, המטה משיסרוג בה שלשה בתים’? אלא כי אתא רבין אמר, במסרגין כולי עלמא לא פליגי דשתי וערב; אלא כי פליגי בממתחין, מר סבר, ממתחין – שתי בלא ערב, ומר סבר – שאם היה רפוי ממתחו. מיתיבי, ‘מסרגין את המטה ואין צריך לומר שממתחין, דברי ר’ מאיר, ר’ יוסי אומר, ממתחין אבל לא מסרגין, וי”א אין ממתחין כל עיקר’; בשלמא למאן דאמר ‘ממתחין שתי בלא ערב’, היינו דאתו יש אומרים לאיפלוגי; אלא למאן דאמר ‘שאם היה רפוי ממתחו’, ליש אומרים ממתחו נמי לא? אין, כיון דאפשר לממלייה במאני – לא טרחינן: מתני’. מעמידין תנור וכירים וריחים במועד. ר’ יהודה אומר, אין מכבשין את הריחים בתחילה: גמ’. מאי מכבשין? רב יהודה אמר, מנקר ריחיא. רב יחיאל אמר, בת עינא. מיתיבי, ‘מעמידין תנור וכירים במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אף יגמור, רבי יהודה אומר משמו, מעמידין את החדשה ומכבשין את הישנה, ויש אומרים אין מכבשין כל עיקר’; בשלמא למאן דאמר ‘מכבשין מנקר ריחיא’, היינו דמשכחת לה בישנה; אלא למאן דאמר ‘בת עינא’, ישנה בת עינא למה לה? כגון דקא בעי לארווחי טפי פורתא. רב הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא בחולא דמועדא, אמר, מאן האי איתחיל גופיה, דקא מחיל חולא דמועדא? סבר לה כיש אומרים. דרש רב חמא, נוקרין ריחים במועד. משום רבי מאיר אמר, אפילו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו, (ומותר) ליטול צפרנים בחולו של מועד,
עמוד ב
אבל חמרא דריחיא לא. רב יהודה שרי למישקל טופריה לחמרא דריחיא, ולאוקומי ריחיא, ולמיבני ריחיא, ולמיבני אמת ריחיא, ולמיבני אוריא. (רבא) שרא לסרוקי סוסיא, ולמיבני אקרפיטא, ולמיבני איצטבא. רבא שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא. א”ל אביי, תניא דמסייע לך, ‘מקיזין דם לבהמה, ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד’. רבא שרא לכסכוסי קירמי; מ”ט? מעשה הדיוט הוא. אמר רב יצחק בר אמי, אמר רב חסדא, קיטורי בירי אסיר, מ”ט? מעשה אומן הוא. אמר רבא, מאן דמתקיל ארעא, אדעתא דבי דרי שרי, אדעתא דארעא אסיר. היכי דמי? מוליא במוליא ונצא בנצא – אדעתא דבי דרי, שקל מוליא ושדא בנצא – אדעתא דארעא. ואמר רבא, האי מאן דזכי זיכי, אדעתא דציבי שרי, אדעתא דארעא אסיר; היכי דמי? שקיל רברבי ושביק זוטרי – אדעתא דציבי, שקל רברבי וזוטרי – אדעתא דארעא. ואמר רבא, האי מאן דפתח מיא לארעיה, אדעתא דכוורי שרי, אדעתא דארעא אסיר; היכי דמי? פתח תרי בבי, חד מעילאי וחד מתתאי – אדעתא דכוורי, פתח חד בבא – אדעתא דארעא. ואמר רבא, האי מאן דפשח דיקלא, אדעתא דחיותא שרי, אדעתא דדיקלא אסיר; היכי דמי? שקיל כוליה מחד גיסא – אדעתא דחיותא, מהאי גיסא ומהאי גיסא – אדעתא דדיקלא ואסיר. ואמר רבא, הני תמרי תוחלני, מיגזרינהו שרי, מייצינהו אסיר. רב פפא אמר, כיון דמתלעי – כפרקמטיא האבד דמי, ושרי. ואמר רבא, לפרקמטיא כל שהוא אסור. א”ר יוסי בר אבין, ובדבר האבד מותר. רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי; שהייה לזבוניה בתר חולא דמועדא, וזבניה בתריסר אלפי. רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא; אתא לקמיה דרב אשי, א”ל, מהו למיזל האידנא עלייהו? א”ל, כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו, ביומי אחריני לא משכחת להו, כפרקמטיא האבד דמי, ושרי. תניא נמי גבי ע”ז כי האי גוונא, ‘הולכין
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
