מסכת מועד קטן דף ט – 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224489
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224461
מועד קטן דף ט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מותרין לישא ערב הרגל’, קשיא לכולהו? לא קשיא, למאן דאמר משום שמחה – עיקר שמחה חד יומא הוא; למ”ד משום טירחא – עיקר טירחא חד יומא הוא; למ”ד משום ביטול פריה ורביה – לחד יומא לא משהי איניש נפשיה. ודאין מערבין שמחה בשמחה, מנלן? דכתיב (מלכים א ח סה) ‘ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה’ אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום’, ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה, איבעי ליה למינטר עד החג, ומיעבד שבעה להכא ולהכא? ודלמא מינטר לא נטרינן, והיכא דאתרמי עבדינן? איבעי ליה לשיורי פורתא! שיורי בנין בהמ”ק לא משיירינן? איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב. אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא? אלא מדמייתר קרא; מכדי כתיב ‘ארבעה עשר יום’, ‘שבעת ימים ושבעת ימים’ למה לי? שמע מינה הני לחוד והני לחוד. א”ר פרנך, א”ר יוחנן, אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים, שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם, כולכם מזומנין לחיי העולם הבא. מאי דרוש? אמרו קל וחומר; ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד, דוחה שבת דאיסור סקילה, מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת, לא כ”ש? אלא אמאי היו דואגים? התם צורך גבוה, הכא צורך הדיוט. הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו? אין שמחה בלא אכילה ושתיה. ומשכן דדחי שבת מנלן? אילימא מדכתיב (במדבר ז יב) ‘ביום הראשון’ ו’ביום השביעי’, דלמא שביעי לקרבנות? אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא (במדבר ז עב) ‘ביום עשתי עשר יום’; מה יום כולו רצוף, אף עשתי עשר כולן רצופין. ודלמא ימים הראויין? כתיב קרא אחרינא (במדבר ז עח) ‘ביום שנים עשר יום’; מה יום כולו רצוף, אף שנים עשר יום כולן רצופין. ודלמא הכא נמי ימים הראויין? אם כן, תרי קראי למה לי? ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן? אילימא מדכתיב ‘ארבעה עשר יום’, ודלמא ימים הראויין? גמר ‘יום’ ‘יום’ מהתם. ‘יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא’. ומנלן דאחיל להו? דתני תחליפא, (מלכים א ח סו) ‘ביום השמיני שלח את העם, ויברכו את המלך, וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, על כל הטובה אשר עשה ה’ לדוד עבדו ולישראל עמו’; ‘לאהליהם’ – שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה, ‘שמחים’ – שנהנו מזיו השכינה, ‘וטובי לב’ – שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר, ‘על כל הטובה’ – שיצתה בת קול ואמרה להם ‘כולכם מזומנין לחיי העולם הבא’. ‘לדוד עבדו ולישראל עמו’ – בשלמא ‘לישראל עמו’, דאחיל להו עון יום הכפורים, אלא ‘לדוד עבדו’ מאי היא? אמר רב יהודה, אמר רב, בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש, דבקו שערים זה לזה; אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, פתח ואמר (תהילים כד ז/ט) ‘שאו שערים ראשיכם’ וגו’ ולא נענה, כיון שאמר (דברי הימים ב ו מב) ‘ה’ אלהים אל תשב פני משיחך, זכרה לחסדי דוד עבדך’, מיד נענה; באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו הכל שמחל לו הקב”ה על אותו עון. ר’ יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים, תנו פרשת נדרים בי ר’ שמעון בן יוחי. איפטור מיניה באורתא. לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה. אמר להו, ולאו איפטריתו מיני באורתא? אמרו ליה, למדתנו רבינו ‘תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר ‘ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך’, וכתיב (דברי הימים ב ז י) ‘וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם’, אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת’. א”ל לבריה, בני אדם הללו אנשים של צורה הם; זיל גביהון דליברכוך. אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי, כתיב (משלי ד כו) ‘פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו’, וכתיב (משלי ה ו) ‘אורח חיים פן תפלס’? לא קשיא, כאן במצוה שאפשר לעשותה ע”י אחרים,
עמוד ב
כאן במצוה שא”א לעשותה ע”י אחרים. הדר יתבי וקא מבעי להו, כתיב (משלי ג טו) ‘יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה’, הא חפצי שמים ישוו בה, וכתיב (משלי ח יא) ‘כל חפצים לא ישוו בה’, דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה? כאן במצוה שאפשר לעשותה ע”י אחרים, כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע”י אחרים. אמרו ליה, מאי בעית הכא? אמר להו, דאמר לי אבא ‘זיל גבייהו דליברכוך’. אמרו ליה, יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא. כי אתא לגבי אבוה, א”ל, לא מבעיא דברוכי לא בירכן, אבל צעורי צעורן! א”ל, מאי אמרו לך? הכי והכי אמרו לי. א”ל, הנך כולהו ברכתא נינהו! תזרע ולא תחצד – תוליד בנים ולא ימותו; תעייל ולא תיפוק – תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון; תיפוק ולא תעייל – תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך; ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך – דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא, דכתיב (תהילים מט יב) ‘קרבם בתימו לעולם’, אל תקרי ‘קרבם’ אלא ‘קברם’; לבלבל פתורך – בבני ובנתא; ולא תיחזי שתא חדתא – דלא תמות אנתך, ולא תנסב אינתתא אחריתי. ר’ שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב, א”ל (אבוה), זיל לגביה דליברכך. א”ל, יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש. אתא גבי אבוה, א”ל, מאי אמר לך? א”ל, מילין בעלמא הוא דאמר לי. א”ל, ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה, דכתיב (יואל ב כו) ‘ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו’, ולא יבושו עמי לעולם, וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו’, ולא יבושו עמי לעולם’: ועושה אשה תכשיטיה: ת”ר, אלו הן תכשיטי נשים, כוחלת ופוקסת ומעבירה (סרק) על פניה. ואיכא דאמרי, מעברת סרק על פניה של מטה. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]